Section 14 of כללי הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו (שידורי תכניות טלוויזיה בידי בעל זיכיון), התש״ע–2009, הפקות מקומיות קנויות.

(א)בסעיף זה, ”מפיק“ – מי שהוא צד להסכם הפקה או מי שאחראי על התקציב, התוכן או הביצוע של ההפקה.

(ב)בעל זיכיון ישדר, במסגרת מכסת ההפקות המקומיות, הפקות מקומיות קנויות בהיקף שלא יפחת מ־65 אחוזים מזמן השידור של ההפקות המקומיות הקבוע בסעיף 11(א).

(ג)בעל זיכיון ישדר, במסגרת המכסה לתכניות סוגה עילית שבה הוא מחויב לפי הוראות סעיף 16, הפקות מקומיות קנויות בהיקף שלא יפחת מ־65 אחוזים ממכסה זו; להפקתן של תכניות כאמור יוציא בעל הזיכיון סכום שלא יפחת מ־65 אחוזים מההוצאה הכוללת לתכניות מסוגה עילית שבה הוא מחויב כאמור.

(ד)הסכום הממוצע שיוציא בעל זיכיון בשנה כלשהי להפקת שעה של תכנית סוגה עילית מסוג כלשהו מהפקה מקומית קנויה, לא יפחת מן הסכום הממוצע שיוציא באותה שנה להפקת שעה של תכנית מאותו סוג בהפקה עצמית; אין בהוראה זו כדי לגרוע מהוראות סעיף 16(ח).

(ה)15 אחוזים מזמן השידור של ההפקות המקומיות הקנויות יופקו באזורי הפריפריה; כל בעלי תפקידי המפתח בהפקות האמורות יהיו מי שמתגוררים באזורי הפריפריה ועובדים בהם דרך קבע; לשיעורי המכסה כאמור רשאי המנהל להכיר גם בתכנית ששלושה לפחות מבעלי תפקידי המפתח בהפקתה מתגוררים באזורי הפריפריה ועובדים בהם דרך קבע, אם ראה שנסיבות העניין מצדיקות זאת; לעניין סעיף קטן זה, ”תפקידי מפתח“ – המפיק, הבמאי, העורך, התסריטאי והצלם הראשי.

(ו)בעל זיכיון לא ישדר בכל שנה הפקות מקומיות קנויות אשר יותר מ־20 אחוזים מזמן השידור שלהן הופקו על ידי גורם אחד; לעניין זה, יראו כגורם אחד גורם ותאגיד שהשליטה בו היא בידי הגורם, או בידי בעל עניין בו במישרין או בעקיפין.

(ז)על אף האמור בסעיף קטן (ו), המנהל רשאי לאשר לבעל זיכיון שביקש זאת מראש ובכתב בעת הגשת לוח תכניות עונתי לאישור לפי סעיף 28, שידור של תכנית בוקר אשר הופקה בהפקה קנויה, כך שהגורם שהפיק את תכנית הבוקר יפיק עד 25 אחוזים מזמן השידור של ההפקות המקומיות הקנויות ששידר בעל הזיכיון באותה שנה, מהן ארבע חמישיות לפחות הינן תכניות הבוקר; בסעיף קטן זה, ”תכנית בוקר“ – תכנית יומית המשודרת בין השעות 06:30 ו־09:00, העוסקת בהרחבה של אירועים ונושאים הקשורים לרוב באירועי היום, שבה מתראיינים אורחים, ושהיא משלבת מבזקי חדשות.

(ח)לא תוכר כהפקה מקומית קנויה הפקה שנעשה בה אחד מאלה:

(1)שימוש באמצעי הפקה של בעל הזיכיון או של תאגיד שבעל הזיכיון הוא בעל עניין בו;

(2)שימוש, בתמורה העולה על 15 אחוזים מתקציב ההפקה, באמצעי הפקה של אדם המחזיק אמצעי שליטה בבעל הזיכיון בשיעור של 20 אחוזים או יותר, או של תאגיד שאדם כאמור מחזיק בו אמצעי שליטה בשיעור של 20 אחוזים או יותר; הסכם הפקה לא יותנה בשימוש כאמור;

(3)שימוש בעובד של גוף כאמור בפסקאות (1) ו־(2) שאינו בגדר אמצעי הפקה;

(4)שימוש בעובד של גוף כאמור בפסקאות (1) ו־(2) שהוא מנחה, מגיש או שחקן;

לעניין סעיף קטן זה –

”אמצעי הפקה“ – אולפנים, ציוד ועובדים המפעילים אותם;

”עובד“ – לרבות מי שמועסק על ידי בעל זיכיון בלא יחסי עובד–מעביד.

(ט)על אף האמור בסעיף קטן (ח) רשאי בעל זיכיון לשדר הפקות מקומיות קנויות שנעשה בהן שימוש בעובד כאמור בסעיף קטן (ח)(4) והן:

(1)תכניות שאינן מסוגה עילית בהיקף שלא יעלה על 20 אחוזים מזמן השידור של ההפקות המקומיות הקבוע בסעיף 11(א);

(2)תכניות מסוגה עילית שהופקו בסכום שלא יעלה על 20 אחוזים מההוצאה הכוללת שבה הוא מחויב כאמור בסעיף 16, ובהיקף שלא יעלה על 20 אחוזים מן השעות שהפיק בהוצאה כוללת זו; ההכרה בהוצאה שהוציא לתכניות אלה לעניין ההוצאה לתכניות מסוגה עילית תהיה בשיעור של 90 אחוזים.

(י)לא תוכר כהפקה מקומית קנויה הפקה שבעל הזיכיון, או מי מהגורמים המנויים בהגדרה ”הפקה עצמית“, לא הסכים בחוזה חתום עם יוצריה על חלוקת הזכויות להכנסות ממכירת התכנית לצד שלישי וממסחר בה.

(יא)כתנאי להכרה בתכנית כהפקה מקומית קנויה, רשאי המנהל לדרוש הוכחות להנחת דעתו, לרבות מסמכים, דוחות והצהרות, בעניין זהות המפיק, בעניין קשריו עם בעל זיכיון או עם תאגיד שבעל זיכיון הוא בעל עניין בו, בעניין התניית הזמנה של ההפקה בשימוש בציוד, באולפנים או בעובדים של בעל זיכיון או בעניין עצם השימוש כאמור.