Regulations1971The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 20 of תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל״א–1971, מבוטח השוהה בחוץ לארץ.
20. מבוטח השוהה בחוץ לארץ
תיקון: תשל״ג, תשל״ד־2, תשל״ח־5, תשמ״א, תשמ״א־2, תשמ״ה־2, תשמ״ז, תשמ״ט־4, תשמ״ט־5, תשנ״א־2, תשנ״ב־3, תשנ״ד, תשנ״ט
(א)מבוטח, למעט מבוטח לפי סעיף 76 לחוק ולמעט מבוטח לפי תקנה 12 לתקנות אלה, השוהה בחוץ לארץ תקופה העולה על ששה חדשים רצופים, ישלם דמי ביטוח בעד כל תקופת שהותו בחוץ לארץ, בשיעורים החלים על מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, מהכנסתו החייבת בתשלום דמי ביטוח, ואם אין לו הכנסה כאמור או שהכנסתו אינה מגיעה להכנסה המזערית שנקבעה בפרט 4 בלוח י״א לחוק, ישלם דמי ביטוח כאילו הכנסתו היתה ההכנסה המזערית כאמור.
(ב)על אף האמור בתקנת משנה (א), מבוטח שהוא עובד עצמאי השוהה בחוץ לארץ, שהיה זכאי לגימלה לפי פרק ה׳ לחוק והתקנות לפיו אילו אירעה לו פגיעה בעבודה בהיותו בחוץ לארץ, ישלם דמי ביטוח, בעד כל תקופת שהותו בחוץ לארץ, בשיעור המשתלם מאת עובד עצמאי, מהכנסה שממנה משתלמים דמי ביטוח לרבות הכנסה שהתקבלה בחוץ לארץ ואינה נחשבת כהכנסה החייבת במס לפי הפקודה.
(ג)לענין תקנה זו יחולו הוראות תקנות המקדמות בשינויים המחוייבים.
(ד)מועדי תשלום דמי ביטוח על פי תקנה זו הם כאמור בתקנה 2 לתקנות הגביה, לפי הענין.
The text on this page is adapted from the entry תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל״א–1971 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.