Section 127 of תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, עברה ושוטטות.

(התקנה בטלה למעט לעניין הסמכויות הקבועות בתקנות 72, 74 עד 77, 119 ו־145):

(1)שום אדם לא –

(א)יעבור עֲבָרָה במקום כל־שהוא שעליו חלה התקנה הזאת מעיקרה, או

(ב)ייכנס או יֵרד בכל כלי־רכב, אנייה או אווירון, המשמשים או המיוחדים לכל צורך מצרכיו של שירות הממשלה, או יעבור עבָרָה במקום שבשכנותם של אותם כלי־רכב, אנייה או אווירון,

וכל אדם, הפועל מתוך הפרת התקנה הזאת, או שנמצא בכלי־רכב, אנייה, או אווירון כל־שהם בכל מקרה שבו נכנס או ירד בהם מתוך הפרת התקנה הזאת, יאשם בעבירה על התקנות האלה, ובלי לפגוע בכל משא־ומתן משפטי שיהיה עלול להינקט עליו, יהיו כל חבר לחילות הממשלה או כל שוטר רשאים להרחיקו מן המקום או מכלי־הרכב, האנייה או האווירון, הכול לפי העניין.

(2)כל אדם, שיהיה נמצא – לכל תכלית העשוייה לפגוע בשלומו של הציבור או בהגנה או בקיומו של הסדר הציבורי – בכל מקום, או בשכנותו של כל מקום, שעליהם חלה התקנה הזאת מעיקרה, או בכל כלי־רכב, אנייה או אווירון כאלה הנ״ל, יאשם בעבירה על התקנות האלה; ומקום שהוכח – בכל משא ומתן משפטי, שנקטו בו על אדם מכוח תקפה של תקנת המשנה הזאת, כי היה נוכח – בזמן הנדון – בבניינים, במקום, בכלי־הרכב, באנייה או באווירון הנוגעים בדבר, או בשכנותם, תהיה התביעה רשאית להביא אותה ראייה נוספת לאפיו של אותו אדם (ובכלל זה ראייה כי נתחייב בדין לשעבר על עבירה כל־שהיא), שתהיה נוטה להראות כי היה נוכח כך לכל תכלית כזאת.

(3)כל אדם, המשתוטט בשכנותו של מקום כל־שהוא, שעליו חלה התקנה הזאת מעיקרה, או כל כלי־רכב, אנייה או אווירון כאלה הנ״ל, והוא ממשיך להשתוטט בשכנות ההיא לאחר שדרש ממנו חבר לחילות הממשלה או שוטר לעזוב אותם, יאשם בעבירה על התקנות האלה.

(4)המקומות, שעליהם חלה התקנה הזאת מעיקרה, הם מקומות המשמשים או המיוחדים –

(א)לאחד מצרכיו של שירות הממשלה או להגנה, או

(ב)לביצועו של כל שירות עיקרי.