Regulations1945The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 56א of תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, בתי־משפט צבאיים תכופים.
This section is in חלק ב׳ – בתי־משפט צבאיים / גזרי־דין
56א. בתי־משפט צבאיים תכופים
תיקון: 1946, 1947-4, 1947-10, תש״ח, תש״ח־2, תשמ״ב
(1)נוסף על בתי־משפט צבאיים כל־שהם, שנתכוננו לפי תקנה 13, רשאי הרמטכ״ל לכונן אותם בתי־משפט צבאיים, שיורכבו מקצין יחיד בעל כתב־מינוי בחילות הממשלה, אשר נתמנה בחתימת ידו של הרמטכ״ל, שיהיה הוא עשוי לראותם נחוצים לתכליותיהן של התקנות האלה, וכל בית־משפט כזה יהיה קרוי להלן ”בית־משפט צבאי תכוף“.
(2)קביעותיהן של התקנות האלה תחולנה על בתי־משפט צבאיים תכופים, כאילו היו בתי־משפט צבאיים, פרט לכך
(I)שבית־משפט צבאי תכוף יישב בדין באותם זמנים ומקומות, שיורה אותם הקצין המהווה אותו בית־משפט;
(II)שכוחו של בית־משפט צבאי תכוף לא יהיה יפה לגזור פסק־דין של מיתה או לגמול מאסר העולה על שתי שנים או קנס העולה על הקנס הקבוע בסעיף 40(2) לחוק העונשין, התשל״ז–1977 או אותם מאסר וקנס גם יחד;
(III)חיוב בדין וגזר־דין של בית־משפט צבאי תכוף לא יהיו טעונים אישורו של הרמטכ״ל, אלא יהיו בני־תוקף החל מיום תאריכם;
(IV)ביחס למציאו וגזר־דינו של בית־משפט צבאי תכוף יהיה הרמטכ״ל רשאי –
(א)להפוך את המציא ולזכות את הנאשם ולהורות שישוחרר;
(ב)להמתיק או למחול את גזר־הדין, לגמול יחס מיוחד או להמיר את גזר־הדין בכל גזר־דין קל ממנו, שהיה בית־המשפט עשוי לגמול לנאשם;
(V)רשומת המשא והמתן המשפטי של כל שפיטה בבית־משפט צבאי תכוף תכלול את הדברים הבאים בלבד:–
(א)את ההאשמה או ההאשמות;
(ב)טענת הנאשם;
(ג)ציון מספיק של העדות שנמסרה, כדי לאפשר הכנת דין־וחשבון על השפיטה, אם ידרוש זאת הרמטכ״ל;
(ד)המְציא ופסק־הדין;
(VI)דין־וחשבון על כל משפט שנדון בבית־משפט צבאי תכוף יש להכינו רק לכשידרוש זאת הרמטכ״ל;
(VII)כתב־פקודה בחתימת־ידו של הקצין, שמינה אותו הרמטכ״ל לכונן בית־משפט צבאי תכוף, ישמש הרשאה מלאה ומספקת לכל בני־אדם בישראל להוציא לפועל את גזר־דינו של בית־המשפט ואת כל ההוראות שיהיה הרמטכ״ל עשוי להורותן לאחר־מכן ביחס לכך.
(3)בכל זמן לפני שיפסוק את מציאו על כל אשמה שהובאה לפניו, יהיה כוחו של בית־משפט צבאי תכוף יפה להעביר אשמה כזאת לשפיטה בבית־משפט צבאי שהורכב לפי תקנה 13 ולהחזיר את הנאשם למשמר, או לשחררו בערבות על־מנת שיתייצב בפני אותו בית־משפט צבאי, ולאחר־מכן יהיה כוחו של אותו בית־משפט צבאי יפה לדון ולהכריע באשמה האמורה ולעשות את כל הדברים בזיקה אל אותה אשמה, באותו האופן כאילו הובאה לפניו האשמה האמורה באינסטאנציה הראשונה.
The text on this page is adapted from the entry תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.