Section 1 of תקנות הנכים (כללים להכרת אדם כאינו מסוגל להשתכר למחייתו ולהכרת הכנסה כדי מחיה), תשי״ג–1953, אדם שאינו מסוגל להשתכר למחייתו.

אדם שאינו מסוגל להשתכר למחייתו, הוא אחד מאלה:

(1)לגבי תגמולים לנכה, בעד הורה או בעד אח –

(I)עולה כמשמעותו בחוק השבות, תש״י–1950, תוך שנה ראשונה מבואו ארצה, או

(II)אשה, שהיא אם לילד הזקוק לטיפולה האישי, כל זמן שאין לשלול ממנו טיפול זה, או

(III)אשה הגרה יחד עם בן זוגה, אשר אינה עוסקת בעבודות חוץ אלא רק במשק ביתה, ולה שני ילדים הגרים אתה ואינם עומדים ברשות עצמם, או

(IV)אשה שאינה גרה יחד עם בן זוגה, ולה ילד הגר אתה ואינו עומד ברשות עצמו, או

(V)אלמן ולו ילד הגר אתו ואינו עומד ברשות עצמו, או

(VI)בעל לאשה שמחמת נכות או מחלה אינה מסוגלת לטפל בילדיה ובמשק ביתה ולהם ילד הגר אתם ואינו עומד ברשות עצמו, או

(VII)חייל משוחרר, תוך ששה חדשים משחרורו משירותו הסדיר, או

(VIII)תלמיד בבית ספר לחינוך תיכוני, מקצועי או להשכלה גבוהה, בגיל של לא יותר מ־24 שנים, תוך 4 השנים הראשונות ללימודיו בבית ספר כאמור;

(2)לגבי תגמולים בעד הורה –

(I)ילדו הגר בקביעות בארץ שחוקיה מונעים אותו לתמוך בהוריו, או

(II)ילדו המשרת בשירות סדיר וההורה אינו מקבל מהאוצר כל תמיכה עקב שירותו של אותו ילד;

(3)לגבי תגמולים בעד אח –

(I)אחיו של נכה ואותו אח גר בקביעות בארץ שחוקיה מונעים אותו לתמוך באח שבעדו תובעים תגמולים, או

(II)אחיו של נכה ואותו אח משרת בשירות סדיר והאח שבעדו תובעים תגמולים אינו מקבל מהאוצר כל תמיכה עקב שירותו של אותו אח.