Section 10 of תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש״ל–1969, הוראות מיוחדות.

(א)בקביעת דרגה של נכה שנפגם פגימה מוכרת –

(1)בקשיון או בהגבלת תנועות של פרק גדול אחד – לא יתחשבו בנזק שנגרם לשרירים הפועלים על אותו פרק;

(2)בשיתוק עצב גדול אחד – לא יתחשבו בשיתוק סעיפי אותו עצב או בנזק שנגרם לשרירים המעוצבים על ידו.

(ב)נפגם נכה פגימה מוכרת בכמה קבוצות שרירים הפועלים על קטע אחד, ואחת הפגימות המוכרות שנקבעו לה אחוזי הנכות הגבוהים ביותר בהשוואה ליתר הפגימות האמורות היתה לה צורה שפורשה –

(1)כצורה קלה – תיקבע דרגת נכותו במספר אחוזי הנכות שנקבעו למבחן שבו הפגימה האמורה הוגדרה כצורה בינונית;

(2)כצורה בינונית – תיקבע דרגת נכותו במספר אחוזי הנכות שנקבעו למבחן שבו הפגימה האמורה הוגדרה כצורה ניכרת;

(3)כצורה ניכרת – תיקבע דרגת נכותו במספר אחוזי הנכות שנקבעו למבחן שבו הפגימה האמורה הוגדרה כצורה קשה;

(4)כצורה קשה – תיקבע דרגת נכותו במספר אחוזי הנכות שנקבעו לאותה פגימה.

(ג)דרגת נכות של נכה שנפגם –

(1)בכמה פגימות מוכרות בפרק אחד – לא תעלה על אחוזי הנכות שנקבעו לקשיון של אותו פרק;

(2)בכמה פגימות מוכרות בגפה אחת – לא תעלה על אחוזי הנכות שנקבעו לקיטוע החלק הפגום של אותה גפה, פרט אם נקבעו לאחת מהפגימות האמורות אחוזי־נכות העולים על האחוזים שנקבעו לאותו קיטוע;

(3)בכמה פגימות מוכרות בעין אחת – לא תעלה על האחוזים שנקבעו לעיוורון של אותה עין.

(ד)דרגת נכות של נכה שנפגם כמה פגימות מוכרות בזרוע הימנית, תחושב לפי תקנה 3, ובלבד שאחוזי הנכות של אותן פגימות, פרט לפגימה שנקבעו לה אחוזי הנכות הגבוהים ביותר, ייחשבו כאילו היו הפגימות בזרוע השמאלית.

(ה)בקביעת דרגה של נכה שנפגם פגימה –

(1)לפי פרט 7(1) לתוספת, לא יתחשבו בנזק הנובע משינויים בקרום החזה שהתהוו כתוצאה משחפת פעילה;

(2)לפי פרט 7(3) לתוספת, לא יתחשבו בנזק הנובע מפגימה לפי פרט 34 לתוספת, וכן להיפך.

(ו)דרגת נכות לענין תקנות אלה תיקבע לפי מצבו של הנכה כשהוא משתמש בתרופות, עזרים ואמצעים אחרים בהתאם להוראות הרפואיות, זולת אם נאמר בתקנות אלה במפורש אחרת.

(ז)לאחר השתלת אברים פנימיים חיים או תחליפיים מלאכותיים, תיקבע דרגת נכות כמפורט להלן:

(1)שלב ראשון לאחר ההשתלה – דרגת נכות זמנית מרבית לפי ליקוי תפקודי של האבר או האברים; דרגה זאת, בהתאם לאבחנה וסוג הניתוח, תיקבע לתקופה של שלושה חודשים עד שנתיים ותוארך כל עוד קיימים סימני דחייה;

(2)שלב שני – בהעדר סימני דחייה, ואולם קיים צורך בטיפול מונע דחייה, תיקבע דרגת נכות הגבוהה בדרגה אחת מן הקבוע לליקוי התפקודי של האבר או האברים;

(3)שלב שלישי – בהעדר צורך בטיפול מונע דחייה, תיקבע דרגת נכות צמיתה לפי הקבוע לליקוי התפקודי של האבר או האברים.