משה דנינו נ' תנובה מרכז שיתופי לתוצרת חקלאית בישראל בע"מ

פסק-דין

1.המערער חויב בבית-המשפט המחוזי בנצרת לשלם למשיבה סך של 1,388,772 ₪, בשל גזל של 99 משטחי אבקת-חלב ממחסניה, בתקופה בה שימש כמנהל מחסני אבקת-החלב.

אשר למשטחים נוספים שחסרו על-פי ספירת המלאי שביצעה המשיבה, קבע בית-משפט קמא כי לא נמצאו די ראיות לכך שהמערער הוא שגזל משטחים נוספים אלה.

2.המערער מלין על קביעותיו של בית-משפט קמא בגדרן יוחסה לו עוולת הגזל וטענתו המרכזית היא כי לא היו בפני בית-משפט קמא ראיות המבססות ממצא זה.

המשיבה מצדה הגישה ערעור שכנגד ובו היא טוענת כי על-פי חומר הראיות שהוצג היה מקום לחייב את המערער (המשיב שכנגד) בגין המשטחים החסרים, כולם.

3.כבר נפסק פעמים הרבה כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית, והמקרה שלפנינו איננו נמנה עם אותם מקרים חריגים בהם ראוי לסטות מן הכלל האמור. פסק-דינו של בית-משפט קמא מפורט ומעוגן היטב בחומר הראיות שהוצג. ראיות אלה, אף כי היו ראיות נסיבתיות, נושאות משקל ממשי ומבססות ברמה הנדרשת את העוולה שיוחסה למערער ואת סכום הנזק שבו חויב. לעניין גובה הנזק נקט בית-המשפט בזהירות והקפיד לחייב את המערער אך ורק בגין גזל של משטחים, אשר לגביהם הוצגו ראיות המסבכות את המערער במישרין בחסרונם.

אשר על כן, החלטנו לדחות את הערעור ואת הערעור שכנגד.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו חשון, התשס"ד (10.11.03).