עאמר חרחש נ' מדינת ישראל

פסק-דין

לאחר ששמענו את טענות באי כוח הצדדים בדיון שנערך לפנינו, ולאחר שקיימנו התייעצות, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות, זאת על פי סמכותנו מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

השתכנענו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. יתר על כן, הממצאים דנן תומכים במסקנות המשפטיות שאליהן הגיעה הערכאה הדיונית. נוסיף, כי לא מצאנו שנפלה בפסק הדין קמא טעות שבחוק, לרבות בקביעה לפיה פקיד השומה פעל כדין עת סירב להכיר בהוצאות פחת שהוציא המערער, זאת בהתבסס על הוראת סעיף 33(ג) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש].

המערער לא ניהל את ספרי עסקו באופן קביל. הוא ניהל מערכת חשבונות פיקטיבית, מה שאילץ את המשיב לבנות שומה לפי מיטב השפיטה. הגם שנמצאו מספר אי דיוקים בשומה שאותה ערך המשיב, אנו מתרשמים, כמו בית המשפט המחוזי, שנעשתה על ידו עבודה יסודית ומעמיקה.

המערער מצידו לא עמד בנטל להוכיח כי השומה שנערכה לו היא שומה שרירותית או בלתי סבירה בעליל. יודגש, כי המערער לא הציג תשתית עובדתית כדי לתמוך בטענותיו, ובחר להסתפק בתקיפת ההערכות שנקבעו בשומת המשיב. בכך אין די.

הערעור נדחה איפוא.

נוכח סכום ההוצאות הגבוה שנפסק לטובת המשיב בערכאה הדיונית, ראינו לנכון לפטור את המערער מתשלום הוצאות משיב בערכאה זו, וזאת לפנים משורת הדין.

ניתן היום, ה' בכסלו התשע"ז (5.12.2016).