יניב גיל נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

פסק-דין

1.המשיבה (המערערת שכנגד) העניקה למערערים (המשיבים שכנגד) 54 הלוואות במהלך השנים 2015-2007, וכנגד ההלוואות שועבדו פוליסות ביטוח שנעשו על ידי המשיבה למערערים. משלא נפרעו 42 הלוואות, העמידה המערערת לפרעון את יתרת החוב. המערערים כפרו בחוב, ומשכך הגישה המשיבה כנגדם תביעה בסדר דין מקוצר. לאחר שניתנה רשות להתגונן, הגיעו הצדדים להסדר דיוני במסגרתו מונה מומחה מטעם בית המשפט לבחינת גובה החוב.

2.פסק דינו של בית המשפט המחוזי מסתמך על חוות דעת המומחה, ולפיה המערערים נותרו חייבים למשיבה הסך של 8,165,224 ₪ נכון ליום 1.6.2015. עם זאת, מצא בית המשפט להפחית את גובה החוב בסכום של 420,000 ₪ (בגין שיק שלא הוכח כי לא נפרע) ובסכום של 500,000 ₪ (בגין גובה דמי ניהול שנגבו מהמערערים בפוליסות השונות).

על פסק הדין נסבים הערעור והערעור שכנגד.

3.לאחר שעיינו בחומר הרב שהניחו הצדדים לפתחנו ולאחר ששמענו טיעוני הצדדים, מצאנו כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, ואנו מאמצים אותו מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

4.אשר על כן, הערעור והערעור שכנגד נדחים. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח בסיון התשע"ח (11.6.2018).