שאול עזיז ואח' נ' שר הבינוי והשיכון ואח'

פסק-דין

השופטת ד' ביניש:

עניינה של העתירה שני צווים שהוצאו מכוח פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 בין השנים 1995–1998. על-אף חלוף הזמן הרב מאז הוצאו הצווים, לא צירפו העותרים לעתירותיהם כל פניה מוקדמת שפנו למי מהמשיבים בנוגע לצווים אלו.

העותרים בתגובתם לתשובת המשיבים מעירים כי עמדת רכבת ישראל לפיה "רואה היא עצמה חופשייה לתפוס חזקה במקרקעין בכל עת ולבצע עבודות" ידועה והובעה מפורשות בכתבי בי-דין ובהתכתבויות המצויות בידי בית המשפט בתיקים אחרים. לפיכך, טוענים הם כי לא היה כל צורך לפנות למשיבים טרם הוגשה העתירה. "למיטב ידיעתם של העותרים", כך עולה מהתגובה, לא חל כל שינוי בעמדה זו ולכן טוענים הם כי יש צורך בבירור העתירה. לטענות אלו, לא נוכל, כמובן, להסכים. דרישת מיצוי ההליכים איננה דרישה פורמאלית, והיא נועדה, בין היתר, כדי להביא את העותר ואת הרשות לכדי הדברות וניסיון מוקדם לפתרון הסוגיה המסוימת טרם הבאתה לפתחו של בית משפט זה. אי לזאת, אין די בכך שהעותרים למדו על עמדת המשיבה 3 מכתבי בי-דין שהגישה בתיקים אחרים. על-מנת לעמוד בעילת הסף של מיצוי הליכים היה על העותרים לפנות אל המשיבים ולקבל תגובתם לסוגית ההפקעה המסוימת מכוח הצווים. משלא עשו כן, לא עמדו בדרישת מיצוי ההליכים ולפיכך דין העתירה להידחות על הסף.

ניתן היום, ט"ז באדר התשס"ד (9.3.2004).