אלכסנדר קרט נ' משרד הפנים ואח'

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

לעותר, שעלה לישראל בשנת 1992, ניתנה אזרחות מכח חוק השבות, ובהמשך הונפק לו דרכון שתוקפו הוארך מפעם לפעם. בשנת 2006 נקבע כי העותר אינו זכאי לקבל דרכון אלא תעודת מעבר בלבד, הואיל והוא לא השתקע בישראל ומרכז חייו נמצא במקום אחר. ערעור שהגיש העותר כנגד אותה החלטה, נדחה, בין היתר, הואיל והוא מחזיק בדרכון זר ובתעודת מעבר ישראלית, כך שחופש התנועה שלו לא נפגע.

לאחר שעיינו בעתירה, בנספחיה, ובתגובת המשיבים, והאזנו לטיעוניהם של הצדדים על פה, לא מצאנו כי בידינו להושיט סעד לעותר. לשיקול דעתו של שר הפנים נמסרה הסמכות לסרב לתת דרכון או תעודת מעבר, וכן להאריך את תוקפם של מסמכים אלה (סעיף 6 לחוק הדרכונים, התשי"ב-1952). כבר נפסק בעבר כי אזרחות אינה תנאי מספיק לקבלת דרכון ישראלי ((בג"צ 3282/98 לוצ'ינסקי נ' שר הפנים, לא פורסם (1999)), וכי במבקש הדרכון צריכה להתקיים זיקה הדוקה לישראל, כפי שהדבר מצא את ביטויו בסעיף 4(א) לחוק הדרכונים כפי שתוקן בשנת התשס"ב, לאמור, "תוקפו של דרכון הוא עשר שנים מיום שניתן, ואולם אזרח ישראלי שלא השתקע בישראל רשאי השר להעניק לו דרכון לתקופה הקצרה מעשר שנים או תעודת מעבר". מהראיות המנהליות שבידי המשיבים עולה, כי העותר מיעט לשהות בישראל ב-14 השנים האחרונות, ומכאן מסקנתנו כי בהחלטת המשיבים לא נפל פגם, אדרבא היא סבירה וראויה, וככזו אין מקום להתערב בה.

העתירה נדחית.

ניתן היום, ה' בתמוז התשס"ח (08.07.08).