דלגו לתוכן הראשי
בחירות 2026

ישראל בוחרת ביום שלישי, 27 באוקטובר

מארכיון בית המשפטעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק

אלכסנדר קרט נ' משרד הפנים ואח'

פסק הדין בבג"ץ 4002/06 ניתן ביום 8 ביולי 2008.

ההכרעה, במילותיו של בית המשפט.

לאחר שעיינו בעתירה, בנספחיה, ובתגובת המשיבים, והאזנו לטיעוניהם של הצדדים על פה, לא מצאנו כי בידינו להושיט סעד לעותר. לשיקול דעתו של שר הפנים נמסרה הסמכות לסרב לתת דרכון או תעודת מעבר, וכן להאריך את תוקפם של מסמכים אלה (סעיף 6 לחוק הדרכונים, התשי"ב-1952). כבר נפסק בעבר כי אזרחות אינה תנאי מספיק לקבלת דרכון ישראלי ((בג"צ 3282/98 לוצ'ינסקי נ' שר הפנים, לא פורסם (1999)), וכי במבקש הדרכון צריכה להתקיים זיקה הדוקה לישראל, כפי שהדבר מצא את ביטויו בסעיף 4(א) לחוק הדרכונים כפי שתוקן בשנת התשס"ב, לאמור, "תוקפו של דרכון הוא עשר שנים מיום שניתן, ואולם אזרח ישראלי שלא השתקע בישראל רשאי השר להעניק לו דרכון לתקופה הקצרה מעשר שנים או תעודת מעבר". מהראיות המנהליות שבידי המשיבים עולה, כי העותר מיעט לשהות בישראל ב-14 השנים האחרונות, ומכאן מסקנתנו כי בהחלטת המשיבים לא נפל פגם, אדרבא היא סבירה וראויה, וככזו אין מקום להתערב בה.

התיק נדון לפני הרכב של 3 שופטים, ופסק הדין ניתן ביום 8 ביולי 2008.

בית המשפט
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
מקרה
בג"ץ 4002/06
נפתח
2006
ניתן
8 ביולי 2008
משך
שני עמודים

ההרכב

  • א' א' לוי
  • ס' ג'ובראן
  • ח' מלצר

כך מצטטים את פסק הדין.

בג"ץ 4002/06 אלכסנדר קרט נ' משרד הפנים ואח' (8.7.2008)

הנוסח המלא של פסק הדין.

בבית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 4002/06

בפני: כבוד השופט א' א' לוי · כבוד השופט ס' ג'ובראן · כבוד השופט ח' מלצר

העותר: אלכסנדר קרט

נגד

המשיבים: 1. משרד הפנים · 2. מנהל מינהל האוכלוסין · עתירה למתן צו על-תנאי

תאריך הישיבה: ה' בתמוז התשס"ח (08.07.08)

בשם העותר: עו"ד גרביץ איליה

בשם המשיבים: עו"ד שירמן גלעד

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

לעותר, שעלה לישראל בשנת 1992, ניתנה אזרחות מכח חוק השבות, ובהמשך הונפק לו דרכון שתוקפו הוארך מפעם לפעם. בשנת 2006 נקבע כי העותר אינו זכאי לקבל דרכון אלא תעודת מעבר בלבד, הואיל והוא לא השתקע בישראל ומרכז חייו נמצא במקום אחר. ערעור שהגיש העותר כנגד אותה החלטה, נדחה, בין היתר, הואיל והוא מחזיק בדרכון זר ובתעודת מעבר ישראלית, כך שחופש התנועה שלו לא נפגע.

לאחר שעיינו בעתירה, בנספחיה, ובתגובת המשיבים, והאזנו לטיעוניהם של הצדדים על פה, לא מצאנו כי בידינו להושיט סעד לעותר. לשיקול דעתו של שר הפנים נמסרה הסמכות לסרב לתת דרכון או תעודת מעבר, וכן להאריך את תוקפם של מסמכים אלה (סעיף 6 לחוק הדרכונים, התשי"ב-1952). כבר נפסק בעבר כי אזרחות אינה תנאי מספיק לקבלת דרכון ישראלי ((בג"צ 3282/98 לוצ'ינסקי נ' שר הפנים, לא פורסם (1999)), וכי במבקש הדרכון צריכה להתקיים זיקה הדוקה לישראל, כפי שהדבר מצא את ביטויו בסעיף 4(א) לחוק הדרכונים כפי שתוקן בשנת התשס"ב, לאמור, "תוקפו של דרכון הוא עשר שנים מיום שניתן, ואולם אזרח ישראלי שלא השתקע בישראל רשאי השר להעניק לו דרכון לתקופה הקצרה מעשר שנים או תעודת מעבר". מהראיות המנהליות שבידי המשיבים עולה, כי העותר מיעט לשהות בישראל ב-14 השנים האחרונות, ומכאן מסקנתנו כי בהחלטת המשיבים לא נפל פגם, אדרבא היא סבירה וראויה, וככזו אין מקום להתערב בה.

העתירה נדחית.

ניתן היום, ה' בתמוז התשס"ח (08.07.08).

שופטשופטשופט

חיפוש התיק באתר בית המשפט העליון

בית המשפט נתן את פסקי הדין האלה בערך באותו זמן.

כל פסקי הדין של בית המשפט העליון →

עוד כלים