אליעזר אוירבך ו-338 אח' נ' ועדת הזכאות לפי חוק יישום ההתנתקות, התשס"ה-2005 ואח'

פסק-דין

1.בעתירה זו מבוקשים סעדים בשני ראשים.

בראש הראשון מתבקשת תוספת פיצוי בגין בתי מגורים לעותרים, מפוני יישובי חבל עזה, בדרך של הוספת 24 דולרים למ"ר עיקרי וכן תיקון המחיר למ"ר של מרפסות מקורות.

טענה זו, מבוססת בין היתר על החלטת ועדה הזכאות בעניין יוסף וסוניה אללי. דא עקא שאזכור של הליך אחרון זה מופיע מפורשות בהודעה בדבר הסדר פשרה שהוגשה לבית משפט זה ברע"א 4802/12 ברוקר נ' ועדת הזכאות לפי חוק ישום תכנית ההתנתקות (3.12.2013), שהעותרים היו צד לה ובא כוחם היה שותף להסכמות. הוצהר כי "ההסכמה לקבלת פיצוי לפי הסכם זה מהווה ויתור על כל טענה מהטענות שהעלו המערערים במסגרת ההליך דנא, ומהווה סילוק סופי ומוחלט של טענות אלה באשר לזכאות לפיצוי בגין בית המגורים".

בהקשר זה העותרים ניצבים אפוא לפני קושי כפול – קיומו של סעד חלופי בשל הטענה לפיצוי כספי נוסף, כמו גם כתב הוויתור עליו הם חתמו.

העותרים טוענים כי כתב הוויתור אינו חל על הסיטואציה שלפנינו. אולם פרשנותו של כתב הוויתור היא ענין להליך אזרחי בבית המשפט המוסמך, ואין אפוא מקום לכך שבית משפט זה יידרש לה.

2.בגדר הראש השני מבוקש להורות לוועדת השרים לענייני חקיקה לבצע תיקון נוסף בחקיקה של סכום הבסיס למ"ר עיקרי בפיצוי בגין בתי מגורים. כלל ידוע הוא כי בית משפט זה אינו מורה על קיומם של הליכי חקיקה, וגם בהיבט זה אין אפוא עילה להתערבותנו (בג"ץ 3734/11 דודיאן נ' כנסת ישראל, פסקה 60 (15.8.2012)).

3.העתירה נדחית אפוא, על שני ראשיה, על הסף.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו באלול התשע"ח (6.9.2018).