מרדכי אברהם סעדה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א. העותר, אסיר טוען כי קצבת הזקנה שלו הופסקה על-ידי הביטוח הלאומי. הוא מרצה מאסר בן שנים, העתיד להסתיים בשנה זו.

ב. המוסד לביטוח הלאומי הגיב, כי הסמכות הייחודית לדון בתביעת גמלה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה מכוח סעיף 391 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995. אף לגוף העתירה נטען, כי לפי הוראת סעיף 325 לחוק הביטוח הלאומי, הנמצא במאסר של שלושה חודשים או יותר, לא תשולם לו כל גמלה בעבור זמן המאסר. ואכן, משנודע למוסד כי העותר אסיר, הופסק תשלום קצבתו.

ג. ואמנם, כבר נפסק לא אחת בעבר, כי אין מקום להידרשותו של בית המשפט הגבוה לצדק לעתירות שעניינן גימלאות הביטוח הלאומי, הנתונות ייחודית לסמכותו של בית הדין האזורי לעבודה. המוסד לביטוח לאומי הפנה תשומת הלב לפסקי הדין בבג"ץ 8706/03 ראדו נ' שר הפנים והמוסד לביטוח לאומי, בג"ץ 6386/04 אברמוב נ' המוסד לביטוח לאומי, בג"ץ 6797/04 אדרי נ' המוסד לביטוח לאומי, ובג"ץ 97653/04 אושרוב נ' המוסד לביטוח לאומי. הצד השווה שבכולם, כי העתירות נדחו על הסף מפני סמכות בית הדין לעבודה. כך גם דינה של עתירה זו. העותר ישקול אם נוכח הוראת סעיף 325 הנזכר יש מקום כי יפנה לבית הדין. מכל מקום, אין בידינו להעניק לו את הסעד המבוקש על-ידיו, קרי, לחייב את המוסד בתשלום הקצבה בעודו אסיר.

ד. תשומת לבו של שירות בתי הסוהר מופנית לכך, שבשעה שאסירים עותרים לענין גימלת הביטוח הלאומי, ראוי לעוץ להם לפנות לבית הדין האזורי לעבודה ולא לבית משפט זה. העתק פסק דין זה יועבר ללשכת נציב שירות בתי הסוהר.

ה. כאמור, אין בידנו להעתר לעתירה.

ניתן היום, א' באדר א' תשס"ה (10.2.2005).