רפאל גבע נ' משטרת ישראל - לשכת המפכ"ל ואח'

פסק-דין

השופט י' אלרון:

1.עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיבים ול"שותפיהם הטכנולוגיים", "להפסיק לאלתר את השימוש בטכנולוגיות לא קונבנציונליות על ילדים ומבוגרים".

2.לטענת העותר, נגרמו לו ולסביבתו נזקים שונים, עקב שימוש אותו עושים המשיבים "בטכנולוגיות הרסניות". בקשר לכך, נמנים בעתירה אירועים שונים, בהם עשו המשיבים שימוש "במניפולציות וטכנולוגיות [...] על מנת לייצר תחושת בידוד ולהפעיל לחץ מנטלי הולך וגובר עליו ועל סביבתו". משכך, פונה העותר ומבקש להורות על הפסקת השימוש באותן טכנולוגיות, הן כלפיו באופן אישי והן כלפי כלל הציבור החשוף למפגעים אלה. זאת, מבלי לפרט מהן אותן טכנולוגיות ובאיזה אופן הן גורמות לנזקים האמורים.

3.לאחר עיון, אנו קבועים כי דינה של העתירה להידחות על הסף בהיותה כוללנית, לא קוהנרטית ומנוסחת בצורה שאינה בהירה דיה. כך, נעדרת העתירה תשתית עובדתית מינימאלית; היא אינה מגלה מהן הוראות הדין הנתקפות; ואף חסרה טענה משפטית כלשהי, המבהירה מהי העילה בגינה נדרשת התערבותו של בית משפט זה בעניינים המפורטים בה. בנסיבות אלה, לא נוכל לדון בעתירה לגופה (וראו: בג"ץ 7667/11 פלד נ' נציב שב"ס (5.2.2012); בג"ץ 1677/11 יהודה פחימה נ' מפקד מחוז תל אביב (2.3.2011)).

4.נוכח האמור, נדחית העתירה על הסף.

ניתן היום, כ"ח טבת, תשע"ח (15.1.2018).