The full text of תקנות מחלות בעלי חיים (מחלת הפה והטלפיים), תש״ך–1959, in 12 sections.

בתקנות אלה –

”בהמה“ – בקר, כבשים, עזים, חזירים, גמלים וחיות בר ממחלקת היונקים;

”גופה“ – גופה של בהמה שנשחטה או שהומתה לרבות הבשר, העצמות, העור, הפרסות, הקרנים, הצמר, השיער, הקרביים וכל חלק אחר של בהמה שנשחטה או שהומתה;

”חומר חיטוי מאושר“ –

(1)תמיסה של שני אחוזים למאה של נתר מאכל (סודה קאוסטיק);

(2)תמיסה של ארבעה אחוזים למאה של פחמת הנתרן (סודיום קרבונט);

”חלב“ – לרבות מי גבינה, חובצה, חלב רזה וכן מוצרי חלב;

”מחלה“ – מחלת הפה והטלפיים;

”נבלה“ – בהמה שמתה לרבות הבשר, העצמות, העור, הפרסות, הקרנים, הצמר, השיער, הקרבים וכל חלק אחר של בהמה שמתה;

”נגוע“ – נגוע במחלה לרבות חשוד במחלה;

”רופא וטרינרי“ – רופא וטרינרי ממשלתי.

כל אדם היודע או החושד שבהמה, גופה או נבלה נגועות, חייב להודיע על כך מיד לרופא וטרינרי או לתחנת המשטרה הקרובה.

לא יעביר אדם, לא יגרום, לא ירשה ולא יסייע להעברת בהמה, גופה או נבלה נגועות ממקום בו הן נמצאות, אלא על פי היתר בכתב מאת רופא וטרינרי.

לא ישחוט אדם, לא יגרום ולא יסייע לשחיטת בהמה נגועה, אלא על פי היתר בכתב מאת רופא וטרינרי.

רופא וטרינרי או מפקח על בהמות רשאי להורות על בידוד, חיטוי, העברה, חיסון, שחיטה, קבירה, השמדה, עצירה של בהמה, גופה, או נבלה נגועות או על השמדת זבל, מספוא, ריפוד, בדרך שנקבעה על ידי מנהל השירותים הוטרינריים.

(א)רופא וטרינרי ימסור הודעה בטופס א׳ שבתוספת לבעל או למחזיק של כל בית, רפת, אורווה, דיר, בית־מטבחיים, בית נחירה, שדה או מקום אחר (להלן – מקום) שיש בו או שהיתה בו, תוך 21 יום קודם לתאריך ההודעה, בהמה, גופה או נבלה שלפי דעתו היא נגועה, או לבעליה או למחזיק של מחלבה שאליה הועבר חלבה של בהמה נגועה.

(ב)נמסרה הודעה כאמור בתקנת משנה (א) יחולו על המקום הוראות אלה:

(1)כל בהמה המצויה במקום בתאריך מסירת ההודעה תפונה, תבודד, תישחט או תישמד הכל לפי הוראות הרופא הוטרינרי;

(2)בעליו או מחזיקו של מקום יעמיד כלי חיטוי מתאימים המכילים חומר חיטוי מאושר בהתאם להוראות הרופא הוטרינרי;

(3)אדם שהיה לו מגע עם בהמה נגועה, המיתקן בו היא נמצאת, גלליה או ריפודה לא יעזוב את המקום אלא לאחר שהחליף בגדיו ונעליו ורחץ ידיו ורגליו;

(4)כלבים או עופות בית יש לקשור או לכלוא באופן שלא יוכלו לבוא במגע עם בהמה נגועה;

(5)לא יוצא מהמקום חלב אלא על פי אישור מאת רופא וטרינרי;

(6)לא ישמש חלבה של בהמה נגועה למאכל לכל בהמה אחרת אלא לאחר שהרתיחוהו או עיקרוהו בדרך אחרת;

(7)לא יוצא כל סוס, חמור, פרד או רכב מחוץ למקום אלא על פי אישור בכתב מאת רופא וטרינרי;

(8)ניקוי וחיטוי המקום ייעשו על ידי המחזיק בזמן ובאופן שיורה עליו רופא וטרינרי;

(9)לא יוצא ולא יועבר מספוא, קש, ריפוד או זבל מהמקום או בתוך תחומי המקום אלא על פי אישור בכתב מאת רופא וטרינרי;

(10)לא תוכנס למקום ולא תוצא ממנו בהמה אלא בהתאם להוראות כאמור בפסקה (1);

(11)רשאי רופא וטרינרי להורות על השמדת הזבל, הריפוד או המספוא במקום.

(ג)הודעה על פי תקנה זו תישאר בתקפה עד שתבוטל על ידי הודעה בטופס ב׳ שבתוספת שתימסר לבעל או למחזיק על ידי הרופא הוטרינרי, אולם אם ניתנה הוראה לפי תקנת משנה (ב)(1) על פינוי המקום מבהמות, לא תוכנס לתוכו בהמה תוך שנים עשר חודש מיום מתן ההודעה אלא על פי אישור מאת רופא וטרינרי.

הוכרז שטח כשטח נגוע על פי סעיף 17 לפקודה יחולו עליו נוסף להוראות סעיף 18 לפקודה גם הוראות אלה:

(1)לא יעביר אדם, לא ירשה ולא יסייע להעברת בהמה, גופה, נבלה, מספוא, ריפוד, זבל, משטח נגוע, אליו או בתחומו, אלא על פי אישור בכתב מאת רופא וטרינרי;

(2)לא ירעה אדם בהמות בשטח הנגוע אלא על פי אישור בכתב מאת רופא וטרינרי;

(3)לא יוציא אדם, לא יגרום ולא יסייע להוצאת גופה מחוץ לתחום עיריה, מועצה מקומית, מועצה כפרית, כפר, מושב שיתופי, מושבה, מושב עובדים, מאהל, קיבוץ, קבוצה או כל שטח מיושב אחר אלא על פי היתר בכתב מאת רופא וטרינרי;

(4)מנהל השירותים הוטרינריים רשאי להורות לגבי שטח מסויים על דרכי הטיפול והעברת החלב ממנו;

(5)מנהל השירותים הוטרינריים, רופא וטרינרי או מפקח על בהמות רשאי להורות את בעליה של בהמה בשטח נגוע לבודד את הבהמה משאר הבהמות שבתוך השטח או להעבירה מן השטח אל מקום אחר, תוך מועד שנקבע;

(6)רופא וטרינרי ממשלתי רשאי להורות את המחזיק בכל דבר שבא במגע או החשוד שבא במגע עם בהמה נגועה במחלה או חשודה כנגועה במחלה על האמצעים והטיפולים שיש לבצע בו כדי שתימנע העברת המחלה באמצעותו לרבות השמדתו.

לא יזריק אדם לבהמה נסיוב או תרכיב למניעת התפשטות המחלה אלא על פי אישור בכתב מאת מנהל השירותים הוטרינריים.

נעברה עבירה על הוראות הפקודה, תקנות אלה או כל צו, הוראה, אישור, רשיון או תנאי שנקבעו או ניתנו לפי הפקודה או לפי תקנות אלה, רשאי רופא וטרינרי או מפקח על בהמות להורות על עצירה או תפיסת בהמה נגועה.

בעד הרכבת חיסון בפני כל אחד מטיפוסי נגיף מחלה על ידי רופא וטרינרי או מפקח, ישולמו אגרות בשיעורים המפורטים להלן:

(כל הסכומים מעודכנים ליולי 2026) שיעור האגרה בשקלים חדשים

בעד חיסון מפני מחלת פה וטלפיים לבקר (למעט בקר מגזע מקומי) וחזירים 7.20

בעד חיסון מפני מחלת פה וטלפיים לבקר מגזע מקומי 7.20

בעד חיסון מפני מחלת פה וטלפיים לכבשים ועזים 4.30

תקנות מחלות בעלי חיים (מחלת הפה והטלפיים) – בטלות.

לתקנות אלה ייקרא ”תקנות מחלות בעלי חיים (מחלת הפה והטלפיים), תש״ך–1959“.