The full text of תקנות מחלות בעלי־חיים (ביעור שחפת הבקר), תשכ״ה–1964, in 15 sections.

רופא וטרינרי הקובע כי בקר נגוע או חשוד כנגוע במחלת שחפת הבקר (להלן – המחלה), יודיע על כך מיד למחזיק בבקר ולרופא וטרינרי ממשלתי בלשכה הוטרינרית הקרובה למקום בו מוחזק הבקר.

רופא וטרינרי ממשלתי רשאי לבצע בבקר מבחן טוברקולין או כל בדיקה אחרת אשר תיראה לו כדרושה לשם גילוי או אבחון המחלה במקום ובמועד שייקבעו על ידיו בכל מקרה.

לא יבצע אדם מבחן טוברקולין, ולא יסייע לביצוע מבחן טוברקולין אלא אם הוא רופא וטרינרי ממשלתי או רופא וטרינרי שהורשה בכתב על ידי רופא וטרינרי ממשלתי לבצע מבחן זה.

רופא וטרינרי ממשלתי או מפקח רשאים לסמן בכל דרך הנראית להם בקר שנקבע כי הוא נגוע או חשוד כנגוע במחלה.

(א)רופא וטרינרי ממשלתי רשאי להורות בטופס מס׳ 1 שבתוספת (להלן – הוראות שחיטה) את המחזיק בבקר נגוע או חשוד כנגוע במחלה להוציאו לשחיטה במקום ובמועד שייקבע.

(ב)לא יועבר בקר שסומן לפי תקנה 4 או שניתנה לגביו הוראת שחיטה בהתאם לתקנת משנה (א) אלא אם הוא מלווה בהיתר העברה שניתן בהתאם להוראות תקנה 8.

(א)ניתנה לאדם הוראת שחיטה, רשאי הוא לערור עליה בפני מנהל השירותים הוטרינריים תוך שבעה ימים מהיום בו נמסרה במען מגוריו או במשקו.

(ב)ערר אדם על הוראת שחיטה בהתאם להוראות תקנת משנה (א), יידחה ביצוע הוראת השחיטה עד למועד שיחליט עליו מנהל השירותים הוטרינריים.

(א)לא יחזיק אדם בשטח בית מטבחיים בקר שסומן בהתאם לתקנה 4 או שניתנה לגביו הוראת שחיטה, ולא ישחט אדם ולא יטפל בפשיטת עור של בקר כאמור, אלא אם נמסרו לרופא הוטרינרי של בית המטבחיים מיד עם הכנסת הבקר לשטח בית המטבחיים, הוראת השחיטה והיתר העברה שניתן לפי תקנה 8.

(ב)לא יתיר רופא וטרינרי של בית מטבחיים שחיטת בקר שניתנה לגביו הוראת שחיטה או בקר שרופא וטרינרי של בית מטבחיים חושד שהוא נגוע במחלה, אלא אם נתן הרופא הוטרינרי של בית מטבחיים הודעה לרופא וטרינרי ממשלתי בלשכה הוטרינרית הסמוכה לבית המטבחיים לפחות 72 שעות לפני מועד השחיטה שנקבע וקיבל הסכמתו לביצוע השחיטה במועד שנקבע על ידיו.

(א)לא יעביר אדם בקר, לא ירשה, לא יסייע ולא יאפשר העברת בקר, נגוע או חשוד כנגוע במחלה, ממקום הימצאו למקום אחר, אלא אם נתן רופא וטרינרי ממשלתי היתר להעברת הבקר ובתנאים שנקבעו בהיתר (להלן – היתר העברה).

(ב)היתר העברה לפי תקנה משנה (א) יינתן בטופס מס׳ 2 שבתוספת.

(א)קבע רופא וטרינרי ממשלתי כי מקום כל שהוא עלול להיות מוקד להדבקה במחלה יוכרז המקום כשטח מאולח.

(ב)הכרזה על מקום כשטח מאולח תינתן על ידי רופא וטרינרי ממשלתי למחזיק בשטח, בטופס מס׳ 3 שבתוספת או תפורסם ברשומות על ידי מנהל השירותים הוטרינריים.

הוכרז מקום כשטח מאולח בהתאם להוראות תקנה 9 יחולו עליו הוראות אלה:

(1)לא יוציא אדם, לא ירשה ולא יסייע להעביר בקר מהשטח כאמור אל כל מקום אחר ולא יכניס אדם ולא ירשה הכנסת בקר לתוכו ממקום אחר אלא על פי היתר בכתב מאת רופא וטרינרי ממשלתי ובהתאם לתנאי ההיתר.

(2)לא יוציא אדם, לא ירשה להוציא ולא יסייע להוציא מהשטח כאמור אל כל מקום אחר מספוא, קש, ריפוד, זבל או כל חומר אחר הנמצא במקום אשר רופא וטרינרי ממשלתי יורה כי אין להוציאו מהשטח, אלא על פי היתר בכתב מאת רופא וטרינרי ממשלתי ובהתאם לתנאי ההיתר.

(3)בעל השטח או המחזיק בו ינקה ויחטא אותו בדרך, בצורה, במועדים ובחמרים אשר יורה לו עליהם רופא וטרינרי ממשלתי.

שטח יישאר בחזקת מקום מאולח כל עוד לא ביטל רופא וטרינרי ממשלתי בהודעה בכתב, או מנהל השירותים הוטרינריים בפרסום ברשומות, את ההכרזה על השטח כשטח מאולח.

רופא וטרינרי ממשלתי החושד כי אדם המועסק בעבודה במקום בו מוחזק בקר, עלול להעביר את המחלה רשאי לאסור על אותו אדם לעבוד במקום בו מוחזק הבקר, לטפל בבקר או לחלבו עד אשר ימציא אותו אדם תעודה מאת רופא כי עמד בבדיקות רפואיות לאיבחון מחלת השחפת וכי אינו נגוע במחלה זו.

בעל של בקר או המחזיק בו יסייע לרופא וטרינרי ממשלתי, לרופא וטרינרי או למפקח, בתפיסת בקר, בריכוזו במקום מסויים, בזיהויו ובהחזקתו לשם ביצוע מבחן טוברקולין, או פעולה אחרת אשר הם רשאים לבצע בבקר, בהתאם להוראות הפקודה או תקנות אלה, במקום ובמועד שייקבעו על ידם.

תקנות מחלות בעלי־חיים (ביעור שחפת הבקר), תשי״ח–1957 – בטלות.

לתקנות אלה ייקרא ”תקנות מחלות בעלי־חיים (ביעור שחפת הבקר), תשכ״ה–1964“.