Section 154 of תקנות הטיס (שדות תעופה – מאפיינים פיזיים והפעלת שדה תעופה), התשפ״ו–2026, חובות בעל רישיון.

(א)לא יתיר בעל רישיון לאדם לנהוג כלי רכב באזור התנועה אלא אם כן בידיו היתר נהיגה תקף, בכתב, שנתן לו לפי תקנה זו.

(ב)לא ייתן בעל רישיון היתר נהיגה אלא אם כן הוא מקיים שיטה לניהול היתרי הנהיגה שהוא נותן; שיטה כאמור תכלול הוראות ונהלים בעניינים האלה, הכול לפי התפקידים שעל מבקש היתר נהיגה או בעל היתר נהיגה, לפי העניין, לבצע באזור התנועה, ולפי הוראות צרופה א׳ לעניין ”Operators of vehicles“, ולהוראות החלק השני למסמך 9981 שעניינן ”Airside driver permit scheme and vehicle/equipment safety requirements“, והתוספות להוראות אלה שעניינן ”framework for an airside vehicle driver training programme‏“, ”airside roads and aprons – ADP‏“, ”movement area permit“, ו־”airside driver permit records“:

(1)אמות המידה למתן היתר נהיגה ולשלילתו;

(2)ההדרכה וההכשרה הנדרשות לשם קבלת היתר נהיגה או לשם חידושו;

(3)הרשומות שעל בעל הרישיון לקיים ולשמור לעניין זה.

(ג)לא ייתן בעל רישיון היתר נהיגה לאדם, אלא אם כן אותו אדם עומד באמות המידה למתן היתר נהיגה לפי תקנת משנה (ב)(1) וקיבל הדרכה והכשרה כאמור בתקנת משנה (ב)(2), ולפי התפקידים שעליו לבצע.

(ד)בעל רישיון הנותן היתר נהיגה יקצוב את תוקפו בזמן; לא יחדש בעל רישיון היתר נהיגה אלא כן מבקש חידושו הודרך והוכשר לפי תקנת משנה (ב)(2).

(ה)בעל רישיון יורה דרישות מפורטות לעניין מצב כלי רכב וציוד המיועדים לפעול באזור התנועה ותחזוקתם, יפרסמן בקרב מי שמפעיל כלי רכב וציוד באזור התנועה ויוודא את קיומן, בעניינים האלה:

(1)סימונם, ואם הם מיועדים לפעול בלילה או בתנאי ראות נמוכה – הארתם;

(2)בדיקה עיתית של תקינותם;

(3)תיקון ליקויים שהתגלו בהם.