Law1994The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 14 of חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ״ד–1994, חובת תשלום דמי ביטוח בריאות.
This section is in פרק ג׳ – מימון שירותי הבריאות
14. חובת תשלום דמי ביטוח בריאות
תיקון: תשנ״ה־2, תשנ״ז, תשנ״ט, תשס״ב־5, תשס״ב־6, תשס״ג־3, תשס״ד־3, תשס״ה־3, תשס״ה־4, תשס״ה־7, תש״ע־2, תש״ע־6, תשע״ה, תשע״ז־3, תשפ״ג, תשפ״ד, תשפ״ה, תשפ״ו, תשפ״ו־4
(א)בסעיף זה –
”סכום המינימום“ – סכום של 47 שקלים חדשים לחודש (נכון לשנת 1995, בשנת 2026, 123 ש״ח) שיעודכן החל ביום כ״ט בטבת התשנ״ה (1 בינואר 1995), במועדים ובשיעורים שבהם מתעדכנות קיצבאות כמשמעותן בחוק הביטוח הלאומי, לפי סעיף 2 לחוק האמור;
”גמלת אזרח ותיק מיוחדת“ – כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי;
”קצבת אזרח ותיק“ – קצבת אזרח ותיק כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי או גמלת אזרח ותיק מיוחדת;
”עקרת בית“ – כמשמעותה בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי;
”דמי הסתגלות מיוחדים“, ”גמול פרישה“ ו”קצבת התאמה“ – דמי הסתגלות, גמול פרישה וקצבת התאמה לפי סימן ג׳ לפרק ה׳ לחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס״ה–2005 (בסעיף זה – חוק יישום תכנית ההתנתקות).
(ב) (1)מעביד חייב לשלם למוסד דמי ביטוח בריאות בעד כל עובד מעובדיו שהוא מבוטח ושהמעביד חייב בתשלום דמי ביטוח לאומי בעדו, בשיעור של 5.17% (עד ועד בכלל 2024, 5%; בינואר 2025, 5.16%) מהכנסת העובד; המעביד ינכה את דמי ביטוח הבריאות משכרו של העובד.
(2)מבוטח שהוא עובד ושמעבידו אינו חייב בתשלום דמי ביטוח לאומי בעדו, אך העובד חייב בתשלומם בעד עצמו, חייב לשלם למוסד דמי ביטוח בריאות בשיעור של 5.17% (בינואר 2025, 5.16%) מהכנסתו.
(ג) (1)מבוטח שהוא עובד עצמאי החייב בתשלום דמי ביטוח לאומי בעד עצמו, חייב לשלם למוסד דמי ביטוח בריאות בשיעור של 5.17% (עד ועד בכלל 2024, 5%; בינואר 2025, 5.16%) מהכנסתו.
(2)מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי החייב בתשלום דמי ביטוח לאומי בעד עצמו, חייב לשלם למוסד דמי ביטוח בריאות בשיעור של 5.17% (עד ועד בכלל 2024, 5%; בינואר 2025, 5.16%) מהכנסתו, ובלבד שסכום דמי ביטוח הבריאות שישולמו על ידיו לא יפחת מסכום המינימום; סכום המינימום לענין זה יעודכן החל ביום כ״ט בטבת התשנ״ה (1 בינואר 1995), במועדים בהם מתעדכנת הכנסת המינימום הקבועה בפרט 4 בלוח י״א לחוק הביטוח הלאומי.
(ד) (1)מבוטח שמשתלמת לו גימלה מאת המוסד, כמפורט בפסקה (2) שבסעיף קטן זה, חייב בתשלום דמי ביטוח בריאות מסכום הגימלה, בשיעורים בהם חייב מעביד בתשלום דמי ביטוח בריאות בעד עובדו.
(2) (א)דמי פגיעה לפי פרק ה׳ לחוק הביטוח הלאומי.
(ב)דמי תאונה המשתלמים לעובד או לעובד עצמאי, לפי פרק ו׳ לחוק הביטוח הלאומי.
(ג)דמי לידה וגימלה לשמירת הריון כמשמעותם בפרק ג׳ לחוק הביטוח הלאומי.
(ד)דמי אבטלה כמשמעותם בפרק ז׳ לחוק הביטוח הלאומי.
(ה)גימלה המשתלמת לעובד בשל חוב שכר עבודה לפי פרק ח׳ לחוק הביטוח הלאומי.
(ו)תגמול המשתלם לעובד המשרת במילואים לפי פרק י״ב לחוק הביטוח הלאומי.
(3)שולמה גימלה כאמור בפסקה (2) על ידי המעביד, או שילם המעביד לעובדו שכר במקום אותה גימלה, יחול האמור בסעיף קטן (ב)(1) בשינויים המחוייבים, ולענין זה תיחשב הגימלה כהכנסת העובד.
(4)המדינה תשלם למוסד דמי ביטוח בריאות בעד מי שמקבל דמי הסתגלות מיוחדים, בסכום השווה למכפלה של השיעור האמור בסעיף קטן (ב)(1) בדמי ההסתגלות המיוחדים; המינהלה כהגדרתה בחוק יישום תכנית ההתנתקות תנכה את דמי ביטוח הבריאות מדמי ההסתגלות המיוחדים, ותעבירם למוסד.
(ה) (1)מבוטח, שמשתלמת לו קצבת אזרח ותיק בתוספת גימלה לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ״א–1980 (להלן – השלמת הכנסה), ומבוטח שמשתלמת לו גמלה נוספת לנכה כמשמעותה בסעיף 251 לחוק הביטוח הלאומי, חייב לשלם למוסד דמי ביטוח בריאות בסכום המינימום.
(2)מבוטח שמשתלמת לו קצבת אזרח ותיק ללא השלמת הכנסה, חייב לשלם למוסד דמי ביטוח בריאות בסכום של 88 שקלים חדשים (נכון לשנת 1995, בשנת 2026, 237 ש״ח) לחודש, ואולם מבוטח כאמור שמשולמת לו תוספת לקיצבה בעד בן־זוג וכן מבוטח כאמור שלבן־זוגו משולמת קצבת אזרח ותיק, חייב לשלם דמי ביטוח בריאות בסכום של 128 שקלים חדשים (נכון לשנת 1995, בשנת 2026, 340 ש״ח) לחודש. הסכומים הקבועים בפסקה זו יעודכנו במועדים ובשיעורים שבהם מתעדכן סכום המינימום.
(3)האמור בפסקה (2) יחול גם על מבוטח שבשל הכנסתו אינו זכאי לגמלת אזרח ותיק מיוחדת, וכן על מבוטח שמשתלמת לו קיצבה לפי סעיפים 261 ו־320(ד) או (ה) לחוק הביטוח הלאומי.
(4)מבוטח החייב בתשלום דמי ביטוח בריאות לפי סעיף קטן זה, לא יהיה חייב בתשלום דמי ביטוח בריאות לפי סעיפים קטנים (ב) עד (ד) ו־(ו1).
(ה1)מבוטח שמשתלמים לו פנסיה מוקדמת כהגדרתה בסעיף 345ב לחוק הביטוח הלאומי, גמול פרישה או קצבת התאמה, חייב לשלם למוסד דמי ביטוח בריאות, בשיעורים המשתלמים מהכנסת עובד לפי הוראות סעיף קטן (ב), ויחולו לענין זה ההוראות לפי סעיף 345ב לחוק האמור, בשינויים המחויבים.
(ו)מבוטח שאין משתלמים בעדו דמי ביטוח בריאות לפי סעיפים קטנים (ב) עד (ה1) או (ו1), חייב לשלם דמי ביטוח בריאות בסכום המינימום.
(ו1)(חל על דמי ביטוח בריאות הנגבים בעד חודש ינואר 2025 ואילך): על אף האמור בסעיפים קטנים (ב) עד (ד) ו־(ה1), מעסיק החייב לשלם דמי ביטוח בריאות בעד עובד, עובד החייב בתשלום דמי ביטוח בריאות בעד עצמו ועובד עצמאי החייב בתשלום דמי ביטוח בריאות לפי אותם סעיפים קטנים, ישלמו על החלק מההכנסה שאינו עולה על הסכום המופחת שנקבע לפי סעיף 341 לחוק הביטוח הלאומי, דמי ביטוח בריאות בשיעור של 3.23%.
(עד 2024 נקבעו דמי ביטוח בריאות בשיעור של 3.1% על הסכום המופחת על פי תקנה 1 תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שיעורים מופחתים של דמי ביטוח בריאות), התשנ״ה–1995, שלא בוטלה).
(ז)על אף האמור בסעיפים קטנים (ב) עד (ו1), לא ישולמו דמי ביטוח בריאות בעד מבוטח שטרם מלאו לו 18 שנים, בעד עקרת בית ובעד תלמיד או מתגייס שחל לגביו פטור מדמי ביטוח לאומי לפי הוראות סעיף 351(יא)(2א) או (2ב) לחוק הביטוח הלאומי, ובעד מי שחל לגביו פטור מדמי ביטוח לאומי לפי הוראות סעיף 351(ז1) או (יא)(2ג) לחוק הביטוח הלאומי.
(ז1)על אף האמור בסעיפים קטנים (ב) עד (ו1), ובלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ז), לא ישולמו דמי ביטוח בריאות בעד מבוטח שהוא תורם כהגדרתו בחוק השתלת אברים, התשס״ח–2008, שתרם בישראל אבר, בחייו, לנתרם שהוא תושב ישראל, לתקופה שקבע שר הבריאות, בהסכמת שר האוצר.
(ז2)(הוראת שעה מיום 1.1.2026 עד יום 31.12.2035): בחישוב הכנסת מבוטח לעניין תשלום דמי ביטוח בריאות כאמור בסעיפים קטנים (ב) ו־(ג) תובא בחשבון גם הכנסה הפטורה מתשלום דמי ביטוח לאומי לפי סעיף 350א(א) לחוק הביטוח הלאומי.
(ח)שר הבריאות רשאי, בהסכמת שר העבודה והרווחה ובאישור שר האוצר וועדת הבריאות של הכנסת, לקבוע בתקנות –
(1)שיעורים וסכומים שונים של דמי ביטוח בריאות מאלה שנקבעו בסעיפים קטנים (א) עד (ו1), לכלל המבוטחים;
(2)פטורים ושיעורים מופחתים של תשלומים עבור שירותי בריאות לפי סעיף 8, לסוגי מבוטחים.
(ט)שר העבודה והרווחה רשאי, בהסכמת שר הבריאות ובאישור שר האוצר וועדת הבריאות של הכנסת לקבוע בתקנות –
(1)לכלל המבוטחים או לסוגים מהם, לרבות מבוטחים המנויים בסעיף 371 לחוק הביטוח הלאומי –
(א)כללים והוראות מיוחדות, בדבר תשלום דמי ביטוח בריאות ודרכי גבייתם;
(ב)פטורים מדמי ביטוח בריאות ושיעור מופחת של דמי ביטוח בריאות לגבי חלק מהכנסתו של מבוטח;
(2)שיעורים וסכומים שונים של דמי ביטוח בריאות, מאלה שנקבעו בסעיפים קטנים (א) עד (ו1), לסוגי מבוטחים כאמור בפסקה (1).
פורסמו תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (פטור מתשלום דמי ביטוח בריאות), התשנ״ה–1995.
פורסמו תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח בריאות), התשנ״ה–1995.
פורסמו תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שיעורים מופחתים של דמי ביטוח בריאות), התשנ״ה–1995.
פורסמו תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (תשלום דמי ביטוח בריאות לגבי עובד במשק בית), התשנ״ה–1995.
(י)על אף האמור בכל דין –
(1)רשאי המוסד לנכות מכל גימלה או תשלום אחר שהוא משלם לפי כל דין, את דמי ביטוח הבריאות שבהם חייב מקבל הגימלה או התשלום; שר העבודה והרווחה רשאי לקבוע בתקנות כללים והוראות בדבר ניכוי דמי ביטוח בריאות כאמור;
פורסמו תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (העברת דמי ביטוח בידי משרד הבטחון כמשלם תגמול), התשנ״ו–1996.
(2)משלם תגמול כמשמעותו בפסקאות (3) ו־(4) לסעיף 350(א) לחוק הביטוח הלאומי, יעביר למוסד את דמי ביטוח הבריאות שבהם חייב מקבל התגמול לפי סעיף קטן (ו), לפי מועדים וכללים, לרבות כללים לענין קביעת זהות החייבים בתשלום דמי ביטוח בריאות כאמור, שיקבעו בתקנות שר העבודה והרווחה ושר הבריאות, באישור שר האוצר; משלם התגמול רשאי לנכות מהתגמול את דמי ביטוח הבריאות שהועברו למוסד.
The text on this page is adapted from the entry חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ״ד–1994 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.