Section 2 of חוק הנוטריונים, תשל״ו–1976, כשירות.

(א)מי שנתקיימו בו כל אלה כשיר להיות נוטריון:

(1)הוא אזרח ישראלי או תושב קבע בישראל; לענין זה, ”תושב קבע בישראל“ – מי שהוא בעל רישיון לישיבת קבע בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי״ב–1952;

(2)הוא חבר לשכת עורכי הדין ונתמלאה בו אחת מאלה:

(א)עסק במקצוע של עורך־דין 10 שנים לפחות, מתוכן חמש וחצי שנים לפחות בישראל;

(ב)(נמחקה);

(ג)עסק במקצוע של עורך דין 10 שנים לפחות, מהן שנתיים לפחות בישראל, והגיש את בקשתו לרשיון תוך שבע שנים מהיום שבו היה לראשונה תושב ישראל;

עד 31.10.2002 תנאי הכשירות לעניין זה היה עיסוק במקצוע של עריכת דין 15 שנים לפחות; בין תאריך 1.11.2002 לתאריך 31.10.2003 – עיסוק בעריכת דין 14 שנים, כאשר לפחות 7.5 מתוכן הוא בישראל; בין תאריך 1.11.2003 לתאריך 31.10.2005 – עיסוק בעריכת דין 12 שנים כאשר לפחות 6.5 שנים מתוכן הוא בישראל.

(3)לא הורשע בישראל או מחוצה לה בעבירה פלילית שיש בה משום קלון;

(4)לא הוצא ולא הושעה מלשכת עורכי הדין בישראל על פי פסק־דין סופי בהליכים משמעתיים, למעט הליך על פי סעיף 78 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ״א–1961 (להלן – חוק הלשכה), ולא בוטל רשיונו ולא הותלה תקפו בהליכים משמעתיים לפי חוק נוטריונים למסמכים יוצאי חוץ, תש״י–1950;

(5)ועדת הרשיונות מצאה אותו ראוי להיות נוטריון, לאחר שנתנה את דעתה, בין השאר, לענשים משמעתיים שהוטלו עליו לפי חוק הלשכה או חוק נוטריונים למסמכים יוצאי חוץ, תש״י–1950, תוך 10 שנים לפני מתן הרשיון, פרט לאלה האמורים בפיסקה (4).

(ב)ועדת הרשיונות רשאית לתת לאדם רשיון נוטריון אף אם הורשע כאמור בסעיף קטן (א)(3) אם עברו עשר שנים מיום שגמר לרצות את ענשו, ואף אם הוטל עליו אחד הענשים האמורים בסעיף קטן (א)(4) אם עברו 10 שנים מיום שבו הוטל העונש.

(ג)ועדת הרשיונות רשאית להתנות מתן רישיון נוטריון בהשתתפות בהשתלמות קצרה במתכונת שתקבע הועדה; המשתתף ישא בעלות השתתפותו בהשתלמות, כולה או חלקה, כפי שתקבע הועדה.

פורסמה קביעת הנוטריונים (השתלמות), התשס״ג–2003.