Section 9 of פקודת המסחר עם האויב, 1939, גביית חובותיו של האויב ושמירת רכוש האויב.

(1)כדי למנוע תשלום כסף לאויב וכדי לשמור על נכסי האויב עד לסידורים שייעשו עם חתימת חוזה השלום, רשאי שר האוצר למנות אפוטרופסים על נכסי האויב בישראל, והוא רשאי בצו –

(א)לדרוש לשלם לאפוטרופוס הקבוע אותם כספים אשר, אלמלא קיומו של מצב מלחמה, היו צריכים לשלמם לאדם שהוא אויב או לזכותו, ואשר אלמלא הוראות סעיף 6 או 7 מפקודה זו, היו נפרעים לכל אדם אחר;

(ב)להקנות לאפוטרופוס הקבוע כל רכוש של האויב שיפורט בצו או לדאוג להנחלתו של אותו רכוש האויב לידי אותו אפוטרופוס ולהסדיר הנחלה זו כפי שיקבע בצו;

(ג)להקנות לאפוטרופוס הקבוע את הזכות להעביר כל רכוש אחר של האויב שהוא רכוש שלא היה מסור לידי האפוטרופוס ושלא נדרש להמסר לידו בצו, ככל שיפורט בצו;

(ד)ליתן לאפוטרופוס ולכל אדם אחר אותן זכויות ולהטיל עליהם סמכויות, תפקידים וחובות ככל אשר יקבע בצו, בנידון –

(I)רכוש שהקנוהו או שדרוש להקנותו לידי האפוטרופוס עפ״י צו,

(II)רכוש שהזכות להעבירו הוקנתה או דרוש להקנותה כך,

(III)כל רכוש אחר של האויב שלא הוקנה ואשר לא דרוש להקנותו כך, או

(IV)כסף ששולם לאפוטרופוס או שעפ״י הצו דרוש לשלמו לאפוטרופוס,

(ה)לדרוש לשלם לאפוטרופוס אותם מסים שתקבענה בקשר עם כל הענינים שיפורטו בצו, ולהסדיר את גביתם של אותם מסים והנהלת חשבונותיהם;

(ו)לדרוש מכל אדם להגיש לאפוטרופוס כל אותם דוחו״ת, חשבונות וידיעות אחרות וכן כל מסמכים ככל שהאפוטרופוס יראה צורך לדרוש לשם מלוי תפקידיו עפ״י הצו;

וכל צו כזה יכול לכלול הוראות לוי והוראות משלימות ככל אשר יראה שר האוצר לנחוץ לצרכי הצו.

(1א)הזכויות, הכוחות, החובות וההתחייבויות, ששר האוצר רשאי להעניקם ולהטילם על אפוטרופסים על רכוש אויב, לפי סעיף־קטן (1), יכללו – מקום שמתלבן לשר האוצר כי מן המועיל שעסק כל־שהוא יתנהל או יוסיף להתנהל בישראל או ממנה – אותם זכויות, כוחות, חובות והתחייבויות ביחס לרכוש ולכסף, הנזכרים בפסקה (ד) של הסעיף־הקטן (1) הנ״ל, שיהיו נחוצים או מועילים – לדעתו של שר האוצר – על־מנת לאפשר את הנהלתו של אותו עסק כנ״ל.

(2)אם פנה אפוטרופוס בדרישה או נתן הוראה לכל אדם בקשר אם איזה כספים או רכוש, ולאותה דרישה או הוראה צורפה תעודה מאת האפוטרופוס האומרת כי הכסף או הרכוש הם כסף או רכוש שצו עפ״י סעיף זה חל עליהם, תשמש התעודה עדות על העובדות הכתובות בה, ואם מלא אותו אדם אחרי הדרישה או ההוראה, לא יהא צפוי לכל משפט ולא יאחזו נגדו בכל צעדים משפטיים אחרים מחמת זה בלבד שמלא אחריהן כאמור.

(3)מקום שבהתאם לצו שניתן עפ״י סעיף זה, –

(א)משלמים כל סכומי כסף לאפוטרופוס,

(ב)מקנים כל רכוש לאפוטרופוס או מקנים לו את הזכות להעביר כל רכוש,

(ג)ניתנה הוראה לכל אדם בקשר עם כל רכוש שהאפוטרופוס מוצא אותו כרכוש שחל עליו צו זה,

הרי שום תשלום, הקנאה או הוראה ושום פעולות שנקטו בהן כתוצאה מכן, לא יהיו נפסלים או נפגעים מחמת זה בלבד –

(I)שאיזה אדם שהיה מעונין בכסף או ברכוש או שיכול היה להיות מעונין בהם ואשר היה אויב או נתין־אויב, מת או חדל להיות אויב או נתין־אויב בזמן הבא בחשבון, או

(II)שאיזה אדם שהיה מעונין כאמור ואשר האפוטרופוס האמין כי הוא אויב או נתין־אויב, לא היה אויב או נתין־אויב־בזמן הבא בחשבון.

(4)צו כל־שהוא, לפי הסעיף הזה, תהיה לו נפקות למרות כל דבר האמור בפקודה כל־שהיא, שאושרה לפני הפקודה הזאת, ויהיה נודע לו תוקף החל מאותו תאריך (בין בעבר ובין בעתיד), שיהיה עשוי להיקבע באותו צו; מקום שלא נקבע תאריך כזה בצו, יהיה לו תוקף מיום פרסומו ברשומות.

(5)אם שלם כל אדם חוב או עסק בכל רכוש שאיזה צו עפ״י סעיף זה חל עליהם שלא בהתאם להוראות אותו צו, הרי צפוי אותו אדם למאסר של לא יותר מששה חדשים או לקנס לא יותר ממאה לירות או למאסר ולקנס כאחד, והתשלום או העסק יהיו בטלים.

(6)אם לא מסר כל אדם כל מיסמך או ידיעות בהתאם לדרישות צו עפ״י סעיף זה, שהוא נדרש להגישם עפ״י הצו, הרי יהא אותו אדם צפוי לקנס שלא יעלה על עשר לירות בעד כל יום שבו הוא ממשיך באי המסירה.

(7)כל המסים שיתקבלו ע״י כל אפוטרופוס בתוקף צו עפ״י סעיף זה ישולמו לבית־האוצר ממשלת ישראל.

(8)בסעיף זה יהיו למונחים הבאים הפרושים שלצידם:–

(א)”רכוש האויב“ פירושו כל רכוש השייך באותה שעה לאויב או לנתין־אויב או המוחזק או מתנהל בשמו של האויב או נתין־אויב.

(ב)”נכסים“ פירושם מטלטלין או מקרקעין, וכוללים כל רכוש או טובת הנאה בנכסי מטלטלין או מקרקעין, כל תעודה העוברת לסוחר, חוב או דבר אחר במשפט וכל זכות או טובת הנאה אחרת, בין שמחזיקים בהם ובין שלא מחזיקים בהם; וכן

(ג)”קבוע“ פירושו קבוע בצו שניתן עפ״י סעיף זה.

(8א)לצרכי סעיף זה יהיו רואים כל רכוש, שנרכש בידי האפוטרופוס – בין לפני יום השלושה במאי, 1945, ובין לאחריו – בתוצאת זכות או בקשר אל הנהלת רכוש שנמסרו לו, כאילו הוא רכוש שבגינו ניתן צו המקנה אותו רכוש לאפוטרופוס לפי הוראותיו של הסעיף הזה.

(9)למרות כל דבר האמור בסעיף הזה, ישלם או יעביר אפוטרופוס – אם יורה כך שר האוצר – לאותם בני־אדם, העשוים להינקב בהוראה, –

(א)כל כסף, הנקוב כאמור, ששולם לאפוטרופוס ככסף שהיה משתלם – אלמלא היה קיים מצב מלחמה – לידיו או לטובתו של –

(I)יחיד, היושב בארץ אויב כל־שהיא, שאיננה נתונה לריבונותה של מעצמה שאתה נמצאת מדינת ישראל בקשרי מלחמה, או באיזור כל־שהוא, שעליו חלות הוראותיה של הפקודה הזאת כשם שהן חלות על ארץ אויב,

(II)יחיד או חבר בני־אדם (בין שהוא מאוגד ובין שאינו מאוגד) העוסקים בעסק בכל שטח־אדמה או איזור כאלה, או

(III)חבר כל־שהוא של בני־אדם (בין שהוא מאוגד ובין שאינו מאוגד), העוסק בעסק במקום כל־שהוא, ואותו עסק נתון לשליטתו של כל יחיד כזה או של כל חבר כזה של בני־אדם מן הנזכרים בפסקות־משנה (I) או (II) של הפסקה הזאת;

(ב)כל רכוש שניקב כנ״ל, שהוא רכוש אשר הוא עצמו או זכות־העברתו הוקנו לאפוטרופוס, משום היותו רכוש השייך לכל יחיד כזה או לכל חבר כזה של בני־אדם מן הנזכרים בפסקות־משנה (I), (II) או (III) של פסקה (א) מן הסעיף־הקטן הזה, או המוחזק או מתנהל מטעמם.

(10)למרות כל האמור בסעיף הזה, רשאי שר האוצר להרשות לאפוטרופוס על רכש האויב להשקיע כל כספים שבאחיזתו באותו האופן, שיהיה שר האוצר עשוי לנקבו מזמן לזמן, ועוד רשאי הוא להרשות להעביר מרשות לרשות הכנסה כל־שהיא, שנתקבלה מכל השקעות, או מהשקעה כל־שהיא, שהשקיע האפוטרופוס על רכוש האויב בכל זמן לאחר יום השלושה בספטמבר, 1939.

פורסם צו המסחר עם האויב (אפוטרופוס), 1939.