Section 1 of חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש״ל–1970, פרשנות.

בחוק זה –

”פגיעת איבה“ –

(1)פגיעה מפעולות איבה של כוחות צבאיים או צבאיים למחצה או בלתי סדירים של מדינה עוינת לישראל, מפעולות איבה של ארגון עוין לישראל או מפעולות איבה שבוצעו תוך סיוע לאחד מאלה, בשליחותם או מטעמם או על מנת לקדם מטרותיהם ובלבד שאם פעולות האיבה כאמור אירעו מחוץ לישראל או לאזור – מטרתן היתה פגיעה בישראל (לכולם ייקרא להלן – כוחות אויב);

(2)פגיעה בשגגה מידי אדם עקב פעולת איבה של כוחות אויב, או פגיעה בשגגה בנסיבות שהיה בהן מקום לחשש סביר כי תבוצע פעולת איבה כאמור;

(3)פגיעה מנשק שהיה מיועד לפעולת איבה של כוחות אויב, או פגיעה מנשק שהיה מיועד נגד פעולה כאמור אף אם לא הופעל, למעט פגיעה שנפגע בה אדם בגיל 18 ומעלה כשהוא מבצע פשע או עבירה אחרת שיש בה זדון או רשלנות פושעת;

(4)פגיעה ממעשה אלימות, שמטרתו העיקרית פגיעה באדם בשל השתייכות למוצא לאומי–אתני, ובלבד שהוא נובע מהסכסוך הישראלי–ערבי;

(5)פגיעה ממעשה אלימות, שמטרתו העיקרית פגיעה באדם בשל השתייכות למוצא לאומי–אתני, אשר נעשה בידי ארגון טרור שהוכרז לפי סימן א׳ לפרק ב׳ בחוק המאבק בטרור, התשע״ו–2016, למעט ארגון שהוא כוחות אויב, או שהוא נעשה בשליחותו או מטעמו של ארגון כאמור;

”נפגע“ – מי שנפגע פגיעת איבה והוא אחד מאלה:

(1)תושב ישראל, בין שנפגע בישראל ובין מחוצה לה;

(1א)אזרח ישראלי, שנפגע בישראל או באזור;

(1ב)אזרח ישראלי, שנפגע מחוץ לישראל או לאזור, בטרם חלפה שנה מהמועד שבו חדל להיות תושב ישראל;

(2)מי שנכנס לישראל על פי אשרה או רשיון שניתנו לפי חוק הכניסה לישראל, תשי״ב–1952, לרבות מי שנכנס לישראל והוא פטור מהצורך באשרה או ברשיון לפי סעיף 17(א) לחוק האמור, או מי שנכנס לישראל לפי אחד הצווים של שר הפנים מכוח סעיף 17 לחוק האמור שפורטו בתקנות לפי חוק זה – והכל אם הפגיעה היתה בישראל או בשטח אחר שקבע שר הבטחון בצו לענין זה לגבי כל סוגי הנכנסים לישראל או לגבי חלק מהם;

פורסמו תקנות התגמולים לנפגעי פעולות איבה (נכנסים לישראל), תשל״א–1970.

פורסם צו התגמולים לנפגעי פעולות איבה (קביעת שטח המוחזק בידי צבא־הגנה לישראל), תשל״א–1970.

(3)(פקעה);

”אזור“ – כהגדרתו בסעיף 378 לחוק הביטוח;

”תושב ישראל“ – תושב ישראל, לרבות תושב ישראל באזור, כהגדרתו בסעיף 378 לחוק הביטוח;

”נשק“ – כמשמעותו בחוק השיפוט הצבאי, תשט״ו–1955;

”חוק הביטוח“ – חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995;

”המוסד“ – כמשמעותו בחוק הביטוח;

”בן־משפחה“, של נפגע –

(1)בחיי הנפגע – כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי״ט–1959 [נוסח משולב] (להלן – חוק הנכים), בשינויים המחוייבים, ובפסקה (4) להגדרה זו במקום ”ומחסורו היה על הנכה ערב התגייסותו של הנכה לשירות“ קרי ”ומחסורו היה על הנפגע ערב הפגיעה“; ולענין זה, ”אדם שאינו מסוגל להשתכר למחייתו“, ”אח“, ”הכנסה מספקת למחיית אדם“, ”השכר הקובע“, ”נצרך“, ו”עומד ברשות עצמו“ – כמשמעותם בסעיף 1 לחוק הנכים והתקנות לפיו, בשינויים המחוייבים;

(2)במות הנפגע עקב הפגיעה – כמשמעותו בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש״י–1950 (להלן – חוק משפחות חיילים), בשינויים המחוייבים; ולענין זה, ”אדם שאינו מסוגל להשתכר למחייתו“, ”היום הקובע“, ”הכנסה כדי מחיה“, ”השכר הקובע“, ”מענק“, ”נצרך“, ”עומד ברשות עצמו“ – כמשמעותם בסעיף 1 לחוק משפחות החיילים והתקנות לפיו, בשינויים המחוייבים;

(3)(בוטלה);

”תגמול“ – לרבות כל טובת הנאה הניתנת לאדם שחל עליו חוק הנכים או חוק משפחות חיילים, לפי הענין;

”נכות“ – איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה, בין גופנית ובין שכלית, או פחיתתו של כושר זה, שבאו לנפגע כתוצאה של אחת מאלה שארעה עקב פגיעת איבה:

(1)מחלה;

(2)החמרת מחלה;

(3)חבלה;

”יתום“ – ילדו של נפגע, שלא מלאו לו 30 שנה במות הנפגע עקב הפגיעה, או שמחמת מום גופני או שכלי לא עמד ברשות עצמו במות הנפגע או בהגיעו לגיל 21 אחרי מותו, לפי המאוחר, וכל עוד הוא אינו עומד ברשות עצמו מסיבות אלה.