Section 1 of חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ״א–1981, הגדרות.

בחוק זה –

”מקרקעי ציבור“ – מקרקעי ישראל כמשמעותם בחוק־יסוד: מקרקעי ישראל, ומקרקעין של רשות מקומית;

”הרשות“ – רשות מקרקעי ישראל;

”הממונה“ –

(1)לענין חוק זה, למעט סעיפים 4 ו־4א –

(א)לגבי מקרקעי ישראל – מנהל הרשות או מנהל מחוז של הרשות;

(ב)לגבי מקרקעי רשות מקומית – ראש הרשות המקומית;

(2)לענין סעיף 4 –

(א)לגבי מקרקעי ישראל – מנהל הרשות, והוא רשאי להסמיך מנהל מרחב של הרשות, כל אחד מאלה יחד עם היועץ המשפטי של הרשות או של מרחב של הרשות, ולענין שמורת טבע הוא רשאי להסמיך את מנהל רשות שמורות הטבע יחד עם היועץ המשפטי של משרד החקלאות, ולענין מקרקעי ישראל המצויים בתחום שיפוטה של רשות מקומית, הוא רשאי להסמיך את ראש הרשות שהמקרקעין מצויים בתחומה, יחד עם היועץ המשפטי של אותה רשות;

(ב)לגבי מקרקעי רשות מקומית –

(1)ברשות שיש לה יועץ משפטי לפי חוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי), התשל״ו–1975 – ראש הרשות יחד עם היועץ המשפטי;

(2)ברשות שאין לה יועץ משפטי כאמור בפסקת משנה (1) – ראש הרשות באישור הממונה על המחוז;

(3)לעניין סעיף 4א – מנהל הרשות יחד עם היועץ המשפטי של הרשות;

”פינוי מקרקעי הציבור“ – פינוי מקרקעי ציבור מכל אדם, ממיטלטלין, מבעלי חיים, מכל הבנוי והנטוע עליהם, ומכל דבר אחר המחובר אליהם חיבור של קבע;

”פקח“ – עובד ציבור שמינה הממונה;

”צו“ – צו שניתן לפי הוראות סעיף 4.