Section 5 of פקודת הפיצויים לעובדים, 1947, חלות הפקודה על מלחים וטייסים.

(1)מתוך כפיפות לאותם יוצאים־מן־הכלל, שאותם יהיה שר העבודה עשוי להורות בצו, תחול הפקודה הזאת בגין תאונה למלח או טייס –

(א)בשעה שהם מועבדים בכל אנייה או אוירון השייכים לממשלה או בכל אנייה או אווירון ישראליים:

בתנאי שאם אירעה התאונה מחוץ לישראל, לא תחולנה קביעותיה של הפקודה הזאת, אלא־אם־כן יושב העובד ברגיל בישראל.

(ב)בשעה שהם מועבדים בישראל באנייה או אווירון אחרים כל־שהם מתוך כפיפות לשינויים הבאים:–

(I)במקרה של מלח מותר לתת את ההודעה על התאונה ותביעות־הפיצויים – פרט למקרה שבו האדם הנחבל, הוא רב־החובל – לרב־החובל של האנייה, כאילו היה הוא המעביד, אולם מקום שאירעה התאונה והינטל־היכולת החל בהיות האדם באנייה, לא יהיה צורך למסור כל הודעה על התאונה.

(II)במקרה של תאונת מוות למלח או טייס תיערך תביעת־הפיצויים במשך שישה חדשים למן התאריך שבו קיבל התובע ידיעה על מקרה המוות.

(III)התשלום השבועי לא יהיה עשוי להשתלם בגין התקופה, שבמשכה צפוי בעל האנייה – לפי כל חיקוק, העומד בתקפו באותה שעה ומתייחס להעבדתם של מלחים, או בדרך אחרת – להוציא מכיסו את הוצאת החזקתו של האדם הנחבל ללא כל ניכוי משכרו על החשבון ההוא.

(IV)כל סכום, העשוי להשתלם בדרך פיצויים בידי בעליה של אנייה, לפי הפקודה הזאת, ישולם בשלמותו למרות כל דבר שבכל חיקוק אחר העומד אותה שעה בתקפו ומגביל את אחריות בעליה של אנייה בכל מקרה של אבדן חיים, חבלה, או נזק, אולם כל הגבלה של אחריות הבעל, שיהיה אותו חיקוק עשוי להטילה, תחול על הסכום העשוי להתפרע בדרך התפצות לפי סעיף 14 של הפקודה הזאת (המתייחס לתקנות גם כנגד מעביד וגם כנגד זר כאחד), כאילו היו דמי־ההתפצות דמי־נזק על אבדן חיים או חבלת־גוף.

(V)קביעותיו של סעיף־קטן (1) מסעיף 11 של הפקודה הזאת תחולנה על אניות ועל רבי־חובליהן באותו האופן, שבו הן חלות על בתי־חרושת ועל המחזיקים בהם.

(2)הסעיף הזה יהיה חל על כל אדם, המועבד כאוביל בכל אנייה, כאילו היה מלח.

(3)הפקודה הזאת לא תחול על אותם חברים לחבר־אנייה באניית־דייג, שאינם חברים לאגודה שיתופית רשומה שעליהם חל תנאי (ג) של ההגדרה ”מעביד“ בסעיף קטן (1) של סעיף 2 מן הפקודה הזאת, המקבלים תגמולים בשלמות או בעיקר במנות ברווחים או בהשתכרויות־ברוטו מעבודת אותה אנייה, להוציא אותם מקרים ומתוך כפיפות לאותם שינויים, שאותם יהיה שר העבודה עשוי להורות בצו.

(4)בסעיף הזה –

(א)יתבארו רימוזים על בעליה של אנייה – ביחס לאנייה שהושכרה בהשכרת רכוש העובר בירושה – כמרמזים על האדם, הזכאי באותה שעה – כשוכר אניות – באחיזה ובשליטה באנייה מכוח תקפה של ההשכרה כנ״ל או כל השכרת־משנה כנ״ל;

(ב)ייחשבו רימוזים על בעליו של אווירון – ביחס לאווירון שנשכר – למרמזים על האדם, הזכאי אותה שעה – כשוכר – באחיזה ובשליטה באווירון מכוח תקפה של השכירה או כל שכירה הכפופה לזו.