Skip to main content

Regulations

Section טז of תקנות הדיון בבתי־הדין הרבניים בישראל – התשנ״ג, תביעה שלא במקום הנתבע.

This section is in פרק ב: מקום המשפט

טז. תביעה שלא במקום הנתבע

הגיש אדם תביעה שלא במקומו של הנתבע, אלא בבית־דין אחר הקרוב ביותר למקומו של הנתבע, בטענה שבנסיבות העניין אינו יכול להתדיין במקומו של הנתבע – רשאי בית־הדין אשר אליו הוגשה התביעה לדון בדבר ולהחליט אם להזדקק לתביעה.

The whole textThe contents of the text

The text on this page is adapted from the entry ⁨תקנות הדיון בבתי־הדין הרבניים בישראל – התשנ״ג⁩ in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.

Keep exploring