Skip to main content

Regulations

Section קו of תקנות הדיון בבתי־הדין הרבניים בישראל – התשנ״ג, עיכוב יציאה שלא בפני בעל־דין.

This section is in פרק י: עיכוב, עיקול וצו־מניעה זמני

קו. עיכוב יציאה שלא בפני בעל־דין

(1)הוגשה בקשה לעכב יציאת אדם מן הארץ מתוך טענת חשש עיגון או לשם הבטחת זכויות שהוגשה עליהן תביעה או זכויות לפי פסק־דין, רשאי בית־הדין לדון בבקשה גם שלא בפני הנתבע, אם בית־הדין רואה כי נסיבות המקרה מצדיקות זאת.

(2)בית־הדין רשאי לדון בבקשה לעיכוב יציאת אדם מהארץ מתוך טענת חשש עיגון, גם אם הבקשה הוגשה שלא על־ידי בעל הדין, אם נראה לבית־הדין שמטרת הבקשה היא למנוע עיגון.

The whole textThe contents of the text

The text on this page is adapted from the entry ⁨תקנות הדיון בבתי־הדין הרבניים בישראל – התשנ״ג⁩ in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.

Keep exploring