Section קז of תקנות הדיון בבתי־הדין הרבניים בישראל – התשנ״ג, תוקף הצו, תנאים וסדרי דין.

(א) (1)תוקפו של צו עיכוב יציאה מהארץ שניתן במעמד צד אחד יהיה לתקופה של שלושים יום. המבקש חייב להודיע לצד שנגדו הוצא הצו על הוצאת הצו תוך ארבעה ימים מיום שהצו ניתן. על המבקש להמציא לבית־הדין אישור שהצו נמסר לצד השני או אישור על תחליף מסירה או להמציא נימוק להנחת דעתו של בית־הדין אם לא היתה מסירה.

(2)בית־הדין רשאי להתנות מתן צו במעמד צד אחד במתן ערבות מטעם המבקש או ערבות צד שלישי או שניהם גם יחד.

(3)הוגשה התנגדות לצו שניתן במעמד צד אחד, ידון בית־הדין בהתנגדות תוך שבעה ימים. ההחלטה תינתן תוך שלושה ימים מיום הדיון. כל עוד לא ניתנה החלטה, יעמוד הצו בעינו.

(4)הדיון בהתנגדות יהיה במעמד שני הצדדים, אלא אם החליט בית־הדין לדון בבקשה שלא במעמד הצדדים.

(5)הדיון בהתנגדות יכול שיהיה בהרכב שונה מזה שנתן את הצו.

(6)לא הוגשה התנגדות תוך שלושים יום ומילא המבקש אחר האמור בס״ק (1), יוארך הצו לתקופה של שנה, ובית־הדין ידון בבקשה בתאריך מוקדם במעמד שני הצדדים. הדיון בבקשה יכול שיתקיים במועד שנקבע לדיון בתיק העיקרי או בתיק אחר של הצדדים.

(7)בית־הדין רשאי, נוסף על הצו, להורות על הפקדת דרכונו או תעודת־המעבר של המעוכב וכן להתנות תנאים ליציאתו מן הארץ.

(8)בכל צו לעיכוב יציאת אדם מהארץ רשאי בית־הדין, כאשר הוא רואה צורך בכך, גם אם לא נתבקש לכך על־ידי אחד מבעלי־הדין, להאריך, גם שלא במעמדם, את עיכוב היציאה, לתקופה נוספת, שלא תעלה על שנה. צו שהוארך לפי סעיף קטן זה ניתן להארכות נוספות, כאמור.

(9)בית־הדין רשאי לסטות מן ההוראות דלעיל או מחלק מהן, מטעמים שיירשמו, ובלבד שיקוים דיון תוך שבעה ימים, כאמור בס״ק (3).

(ב)הוגשה בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ, ידון בית־הדין בבקשה במעמד שני הצדדים, אלא אם החליט בית־הדין, מטעמים שיירשמו, כי ידון בבקשה במעמד צד אחד. העתק ההחלטה יישלח לבעל־הדין שההחלטה ניתנה בהיעדרו.