Skip to main content

Ordinance1949

Section 1 of פקודת חנינה כללית, תש״ט–1949, שחרור ממאסר.

1. שחרור ממאסר

כל אדם שביום הינתן תוקף לפקודה זו נמצא במאסר או במעצר, ישוחרר, אלא אם נמצא במאסר או במעצר מפני שנידון או נאשם ברצח או בעבירה אחרת שהעונש המקסימלי שהחוק קובע לה הוא עונש מוות או מאסר עולם. אין לשחרר לפי סעיף זה שבויי מלחמה ממחנה שבויים או חולי רוח ממקום מעצרם.

The whole textThe contents of the text

The text on this page is adapted from the entry ⁨פקודת חנינה כללית, תש״ט–1949⁩ in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.

Keep exploring