Section 3 of צו המסחר עם האויב (אפוטרופוס), 1939.

(1)כל הכספים, אשר אלמלא קיומו של מצב מלחמה, היו צריכים להפרע לאדם שהוא אויב או לטובתו, וכל הכספים שרואים אותם לצרכי פקודה זו [במקור האנגלי: הפקודה] ככספים אשר, אלמלא קיומו של מצב מלחמה, היו צריכים להפרע באותו אופן, ישולמו לאפוטרופוס.

(2)מבלי לפגוע בכללותה של פסקת־המשנה דלעיל, יש לשלם לאפוטרופוס ביחוד את כל אותם כספים, אשר אלמלא קיומו של מצב מלחמה, היו צריכים להפרע לאדם שהוא אויב או לטובתו, באחת הצורות דלקמן:–

(א)דיבידנדים, תגמולים, או רבית בעד כל מניות, מניות סטוק, אגרות חוב, סטוק של אגרות־חוב, שטרי־ערובה או נירות־ערך אחרים שהוצאו על ידי כל חברה או ממשלה, או כל רשות עירונית או כל רשות אחרת;

(ב)סלוק כל נירות־ערך שהגיע זמן פרעונם ביום הפרעון או מתוך שהגרילו אותם לשם סילוק תמורתם או בצורה אחרת;

(ג)רבית או כל תשלום אחר בעד מלוה או פקדון בין שהם מובטחים ובין שאינם מובטחים;

(ד)רוחים או חלק ברוחים בכל עסק שהוא, סינדיקט או מפעל מסחרי או עסק מסחרי אחר;

(ה)חוב, לרבות כסף הנמצא ברשותו של כל בנק בין בחשבון של פקדונות ובין בחשבון עובר ושב או המוחזק בחשבון נאמנות או בחזקת שמירה בשביל אויב או לטובתו;

(ו)כסף המגיע עפ״י כל פוליסת בטוח או בעדה;

(ז)שכר־דירה או תשלום אחר שנתיחד מתוך נכסי מקרקעין או כל טובת הנאה בהם;

(ח)תשלום בעד כל רכוש שנלקח באנגריה;

(ט)תשלום הנובע מכל נאמנות, צוואה או הורשה בחיים.

(3)כל כסף אשר אלמלא הוראות סעיף 6 או 7 מן הפקודה, היה נפרע לכל מקבל העברה או מקבל הקצאה, ישולם לאפוטרופוס.

(4)כל כסף שדרוש לשלמו לאפוטרופוס עפ״י פסקאות־המשנה דלעיל של פסקא זו, ישולם:–

(א)בתוך ארבעה־עשר יום אחרי שיקבל צו זה תוקף, אם הגיע זמן פרעונו של הכסף לפני מתן התוקף לצו זה או אם היה מגיע זמן פרעונו לפני מתן התוקף לצו זה, אלמלא קיומו של מצב מלחמה; או

(ב)בתוך ארבעה עשר יום לאחר היום שבו נעשה אדם לאויב, אם דרוש לשלם את הכסף לאפוטרופוס מחמת שאותו אדם הוא אויב והגיע זמן פרעונו של הכסף, או, שאלמלא קיומו של מצב מלחמה, היה חל זמן פרעונו לפני היום שבו נעשה אותו אדם לאויב; או

(ג)בכל מקרה אחר, בתוך ארבעה־עשר יום לאחר היום שבו הגיע זמן פרעונו של הכסף או שבו היה חל זמן פרעונו, אלמלא קיומו של מצב מלחמה;

(ד)במקרים שבהם היו צריכים, אלמלא היה קים מצב מלחמה, לשלם כספים במטבעות חו״ל לאדם או לזכותו של אדם שהוא אויב (פרט למקרים שבהם יש לשלם את הכסף לפי חוזה שבו הותנה תנאי לשער חליפין מסויים), במטבע ישראלי, לפי שער החליפין הרשמי, שנקבע ע״י בנק ישראל בתאריך זמן פרעון התשלום לאותו אדם [במקור: לפי שער החליפין הרשמי הבינוני לשטרלינג, שנקבע ע״י ה”בנק אוף אינגלנד“ בתאריך זמן פרעון התשלום לאותו אדם, או לפי שער החליפין הבינוני לשטרלינג להעברות טלגרפיות בלונדון באותו תאריך, או אם לא היה שער כזה באותו תאריך], באותו שער ששר האוצר ימצא לנכון לקבוע לערך הכסף שיש לשלמו בתאריך זו במטבע ישראלי. [במקור: לצורך חישוב הסך שיש לשלמו במטבע ישראלית, עפ״י פסקא זו, תחשב לירה ישראלית שוה ללירה שטרלינג].

בתנאי שאם יש לשלם את הכסף במטבע זרה (שאינה מטבע אויב), והאדם המשלם את הכסף לאפוטרופוס יש ביכלתו לסלק מיד את התשלום באותה מטבע זרה (שלא בשטרי־כסף או במטבעות), יסולק התשלום אם באותה מטבע זרה או במטבע ישראלית שתוחלף לפי שער־החליפים הרשמי לקנייה, שנקבע על־ידי שר האוצר – כאשר ידרוש האפוטרופוס.

בפסקת־משנה זו –

(I)המונח ”מטבע זרה“ פירושו מטבע כל־שהיא שאינה מטבע ישראלית, וכן

(II)הביטוי ”מטבע אויב“ מובנה המטבע של שטח כל־שהוא, הנתון לריבונותה של מעצמה, שאתה עומדת מדינת ישראל [במקור: הוד רוממותו] בקשרי מלחמה.

(5)שום דבר האמור בהוראות דלעיל של פסקא זו אין לראותו כאילו הוא מחייב לשלם לאפוטרופוס כל כסף שהותר לשלמו לאיזה אדם מכח רשות שניתנה בין באופן כללי ובין באופן מיוחד ע״י שר האוצר או ע״י כל אדם אחר שהורשה לכך מטעם שר האוצר.