Regulations2006The binding text is the one the official gazette published, listed under the publications.
Section 2 of תקנות המכס (חישוב ערכם של טובין שיובאו לשימוש עצמי), התשס״ז–2006, קביעת ערך טובין.
2. קביעת ערך טובין
(א)ערכם של טובין שיובאו לשימוש עצמי לצורך חישוב המסים החלים עליהם, יהיה ערך העסקה כמשמעותו בסעיף 132 לפקודה, אם הוכיח זאת מייבא הטובין להנחת דעתו של המנהל.
(ב)המנהל רשאי לדרוש מסמכים להוכחת ערך הטובין; היו הטובין רכב מנועי רשאי המנהל לדרוש, בין השאר, חשבון מכר והסכם שבו יפורטו הפרטים שלהלן:
(1)המקום שבו הוכן המסמך ותאריך החתימה עליו;
(2)השם והמען של המוכר ושל הקונה;
(3)תיאור הרכב, לרבות שם יצרן הרכב, דגם הרכב ומספר השלדה של הרכב;
(4)תיאור הנסיבות העשויות להשפיע על ערך הרכב;
(5)מחיר הרכב תוך פירוט הנחות, אם ניתנו;
(6)מד אוץ של הרכב.
(ג)בהעדר אפשרות לקבוע את ערך הטובין כאמור בתקנת משנה (א) יקבע הפקיד את ערכם, תוך שימוש באמצעים סבירים העולים בקנה אחד עם העקרונות וההוראות שנקבעו בהסכם גאט״ט משנת 1994 ובהסכם בדבר יישום סעיף VII להסכם גאט״ט משנת 1994, כפי שבאו לידי ביטוי בסעיפים 129 עד 133ט לפקודה.
The text on this page is adapted from the entry תקנות המכס (חישוב ערכם של טובין שיובאו לשימוש עצמי), התשס״ז–2006 in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.