The full text of תקנות לביצוע אמנת האג 1970 (גביית ראיות), תשל״ז–1977, in 17 sections.

בתקנות אלה –

”האמנה“ – האמנה בדבר גביית ראיות בחוץ לארץ בענינים אזרחיים או מסחריים שנחתמה בהאג ביום 18 במרס 1970;

”מדינת האמנה“ – אחת המדינות המפורטות בתוספת;

”בקשה לגביית ראיות“ או ”בקשה“ – לרבות בקשה לפעולה שיפוטית אחרת בענין אזרחי או מסחרי אך למעט בקשה להמצאת מסמכים משפטיים, לאכיפת פסק דין או למתן צו זמני לעקול או לאמצעי מנע אחרים;

”רשות שיפוטית“ – כל בית משפט או בית דין בישראל, לרבות רשם של בית משפט;

”רשות מבקשת“ – בית משפט או גוף שיפוטי אחר של מדינת האמנה;

”מנהל בתי המשפט“ – השופט ששר המשפטים מינהו על ביצועם של סדרי המינהל של בתי המשפט על פי סעיף 14 לחוק השופטים, תשי״ג–1953, וכל מי שמנהל בתי המשפט מינה לענין תקנות אלה.

תקנות אלה באות לביצוע האמנה ויפורשו אתה כאחד.

(א)בקשה לגביית ראיות בישראל תכיל את הפרטים האמורים בתקנה 13 בשינויים המחוייבים לפי הענין ותוגש על ידי הרשות המבקשת למנהל בתי המשפט, שישמש הרשות המרכזית על פי האמנה לקבלת בקשות.

(ב)צויינה בבקשה רשות שיפוטית שאליה מופנית הבקשה, יעבירה מנהל בתי המשפט לאותה רשות.

(ג)לא היתה הרשות השיפוטית שאליה הופנתה הבקשה מוסמכת לבצעה, ויש רשות שיפוטית אחרת שמוסמכת לכך, או לא פורשה בבקשה אף רשות שיפוטית, יעביר מנהל בתי המשפט את הבקשה לרשות השיפוטית המוסמכת.

(ד)קיבלה רשות שיפוטית בקשה כאמור והחליטה שביצועה הוא בסמכותה של רשות שיפוטית אחרת, תעביר את הבקשה לאותה רשות שיפוטית ותודיע על כך למנהל בתי המשפט.

(א)בקשה שלא נערכה בעברית, בערבית, באנגלית או בצרפתית, יצורף אליה תרגום לאחת השפות האלה.

(ב)התרגום יאומת על ידי נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל או של מדינת הרשות המבקשת או על ידי מי שרשאי לאמת תרגומים בישראל או באותה מדינה.

(א)מנהל בתי המשפט רשאי לסרב להעביר בקשה לרשות שיפוטית רק מאחד הטעמים האלה:

(1)הבקשה אינה תואמת לדעתו את הוראות האמנה;

(2)ביצוע הבקשה אינו בסמכותה של שום רשות שיפוטית בישראל;

(3)הוא סבור שביצוע הבקשה עלול לפגוע בריבונותה של ישראל או בבטחונה.

(ב)החליט מנהל בתי המשפט שאין להעביר את הבקשה לרשות שיפוטית מאחד הטעמים המפורטים בתקנת משנה (א), יחזירה לרשות המבקשת ויודיע לה את טעם הסירוב; החליט כן מהטעם האמור בתקנת משנה (א)(1), יפרש בהודעה את אי ההתאמה.

(א)בביצוע הבקשה תנהג הרשות השיפוטית לפי סדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט בישראל.

(ב)נתבקשה רשות שיפוטית לבצע בקשה בדרך מיוחדת, תבוצע הבקשה כמבוקש, זולת אם הביצוע בדרך המיוחדת נוגד את דיני ישראל או אינו אפשרי נוכח סדרי הדין הנהוגים בישראל או מטעמים אחרים.

ביקשה הרשות המבקשת שיודיעו לה על המקום והמועד לביצוע הבקשה למען אפשר לבעלי הדין או לבאי כחם להיות נוכחים, תשלח הרשות השיפוטית הודעה על כך לרשות המבקשת זמן סביר לפני הביצוע; הודעה זו תישלח ישירות לבעלי הדין הנוגעים לדבר או לבאי כחם, אם ביקשה זאת הרשות המבקשת.

בביצוע בקשה תיזקק הרשות השיפוטית לאמצעי הכפייה העומדים לרשותה על פי דין לענין הליכים אזרחיים המתנהלים בפניה.

על אף האמור בתקנה 8, בביצוע הבקשה לא יהא אדם חייב למסור ראיה אם אין הוא חייב לעשות כן לפי דיני ישראל או, אם הרשות המבקשת אישרה זאת, גם לפי דיני מדינת הרשות המבקשת.

ביצוע בקשה וכל פעולה הקשורה בכך לא יהיו טעונים מס, אגרה או תשלום הוצאות, פרט לתשלום שכרם של מומחים ומתורגמנים, ופרט להוצאות מיוחדות שנגרמו עקב ביצוע הבקשה בדרך מיוחדת לפי תקנה 6(ב).

(א)בוצעה הבקשה, תעביר הרשות השיפוטית למנהל בתי המשפט תעודה הקובעת את דבר הביצוע.

(ב)לתעודה יצורף חשבון המפרט את התשלומים שיש להחזירם.

(ג)לא בוצעה הבקשה, תחזיר הרשות השיפוטית למנהל בתי המשפט את הבקשה בצירוף תעודה המפרטת את הסיבה שמנעה בעד הביצוע.

(ד)מנהל בתי המשפט יעביר את התעודות האמורות לרשות המבקשת.

(א)החליטה רשות שיפוטית שיש לבצע בקשה במדינת האמנה, תעביר את הבקשה, שתהא ערוכה על פי הוראות תקנה 13, למנהל בתי המשפט אשר יעבירה לרשות המרכזית באותה מדינה אשר נתמנתה על פי הוראת האמנה.

(ב)הבקשה תיערך באנגלית או בצרפתית או בשפת מדינת האמנה הנוגעת לענין.

(א)בבקשה לגביית ראיות יצויינו פרטים אלה ככל שהם נוגעים לענין:

(1)הרשות השיפוטית המבקשת את ביצוע הבקשה, וכן הרשות המתבקשת לבצעה;

(2)שמותיהם ומעניהם של בעלי הדין ובאי כוחם;

(3)טיבם של ההליכים שבהם דרושה הראיה וסיכום העובדות;

(4)הראיה שיש לגבותה או הפעולה האחרת שיש לבצעה;

(5)שמותיהם ומעניהם של הנחקרים;

(6)שאלות שיש להציגן לנחקרים או תיאור הנושא שאודותיו יש לחקרם;

(7)מסמכים או נכסים אחרים שיש לבדקם;

(8)דרישה לגבות עדות בשבועה או בהן צדק וצורתם;

(9)דרך מיוחדת לביצוע הבקשה.

(ב)במקרים ראויים, יצורפו לבקשה:

(1)ידיעה בדבר חסינותו של עד בפני כפייה להעיד;

(2)בקשת הרשות השיפוטית שנציגיה יהיו נוכחים בעת ביצוע הבקשה.

(א)בעל דין שלפי בקשתו החליטה רשות שיפוטית שיש לבצע בקשה במדינת האמנה יפקיד בקופת הרשות ערבון כפי שיקבע הרשם לבטחון הוצאות אלה, זולת אם החליטה הרשות השיפוטית החלטה אחרת:

(1)הוצאות תרגום הבקשה בחוץ לארץ ולאימות התרגום;

(2)שכר מומחים ומתורגמנים;

(3)ההוצאות המיוחדות העשויות להיגרם על ידי ביצוע הבקשה בדרך מיוחדת, אם נתבקש הדבר.

(ב)רשאי הרשם על פי בקשה בכתב להתיר מתן ערובה סבירה אחרת להנחת דעתו, במועד ובתנאים שיורה, במקום הערבון כאמור בתקנת משנה (א).

הפרק השלישי לתקנות העזרה המשפטית למדינות זרות, תש״ך–1959, הפרק השלישי לתקנות ביצוע אמנת האג (הפרוצדורה האזרחית), תשי״ד–1954, והפרק השלישי לתקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), תשכ״ט–1968, לא יחולו לגבי מדינות האמנה על גביית ראיות וביצוע פעולות משפטיות אחרות שתקנות אלה חלות עליהן.

תחילתן של תקנות אלה היא ביום שהאמנה תיכנס לתקפה לגבי ישראל בהתאם להודעת שר המשפטים שתפורסם ברשומות.

תחילתן של התקנות ביום 17.9.1979 (י״פ תש״ם,274).

לתקנות אלה ייקרא ”תקנות לביצוע אמנת האג 1970 (גביית ראיות), תשל״ז–1977“.