Skip to main content

Ordinance

Section 170 of פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], חובת המשלם לתושב־חוץ.

This section is in חלק י׳: תשלומים וגביה / פרק ראשון: ניכויים על חשבון מס / סימן ג׳: ניכוי מתושב־חוץ

170. חובת המשלם לתושב־חוץ

תיקון: תשנ״ב־7, תשס״ה־9

(א)כל המשלם לאדם שאינו תושב ישראל, לו או לאחר בשבילו, כל הכנסה חייבת לפי פקודה זו, שאינה הכנסה שממנה נוכה מס לפי הסעיפים 161 ו־164 חייב לנכות מאותה הכנסה, בעת תשלומה, מס של 25 אגורות לכל לירה אם מקבל התשלום הוא יחיד, ומס בשיעור המוטל לפי הסעיפים 126 ו־127 אם מקבל התשלום הוא חבר בני־אדם, או שיעור אחר שיקבע להם פקיד השומה בהודעה בכתב, אך רשאי פקיד השומה להתיר את תשלום ההכנסה ללא ניכוי מס, אם הוכח להנחת דעתו, כי המס כבר שולם או ישולם בדרך אחרת. לענין זה, ”משלם“ – לרבות מוסד כספי כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף, התשל״ו–1975, שבאמצעותו משתלמת ההכנסה, אלא אם כן בידי המוסד הכספי אישור מפקיד השומה הפוטר אותו מחובת ניכוי במקור.

(ב)הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על אדם המשלם הכנסה כאמור בסעיף קטן (א) והוא אחראי בעצמו לתשלום מס עליה לפי סעיפים 108–115.

(ג)על אף האמור בסעיף קטן (א), קרן להשקעות במקרקעין כהגדרתה בסעיף 64א2 המעבירה לאדם שאינו תושב ישראל הכנסה חייבת של בעלי מניות כמשמעותה בסעיף 64א4, תנכה ממנה מס בשיעור המס שבו היא מחויבת לפי הסעיף האמור.

The whole textThe contents of the text

The text on this page is adapted from the entry ⁨פקודת מס הכנסה [נוסח חדש]⁩ in the Open Law Book of Hebrew Wikisource, read on 1 November 2026, and is shared under the CC BY-SA 4.0 licence.

Keep exploring