חצ'יק ארוטיוניאן נ' משרד הפנים מינהל האוכלוסין

פסק-דין

השופטת מ' נאור:

1.לא ראינו עילה בדין להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

2.המערער, ארמני יליד שנת 1949, נישא בלטביה לאשתו הראשונה והתגורר עימה שם. ביום 19.11.98 נכנס ארצה באשרת תייר אשר תוקפה היה 3 חודשים. העותר המשיך לשהות בארץ גם לאחר שפגה אשרתו.

3.ביום 23.12.2000 לאחר שהתגרש מאשתו הראשונה, נישא העותר לאזרחית ישראלית, ובעקבות בקשתה הוחל לגביו ההליך המדורג. ביום 29.8.2002 הודיעה אשתו השניה של העותר למשרד הפנים על כוונה להתגרש ממנו, לאחר שנודע לה, לדבריה, כי העותר שומר על קשר עם אשתו הראשונה ומעביר לה כספים. ואולם, ב-3.2.2003 הגישה האשה השניה בקשה חדשה להארכת אשרת השהייה של העותר, ולאחר שימוע הוארכה האשרה של המערער בשנה החל מיום 29.7.2004. ב-25.11.2004 פנתה האשה השניה שוב בבקשה להפסיק את ההליך המדורג, ואף הגישה בקשה לקביעת סמכות שיפוט להתרת נישואין. שוב טענה כי העותר אינו מפסיק את היחסים עם אשתו לשעבר. ב-28.8.2005 הותרו הנישואין והמערער נדרש לעזוב את הארץ. העותר הגיש שתי עתירות לבית המשפט הגבוה לצדק בהן דרש להכיר בו כבאזרח (בג"ץ 2391/06 ו-בג"ץ 8549/06), אך שתי העתירות נדחו.

4.לאחר דחיית העתירות ביקש העותר כי יוענק לו מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים. גם בקשה זו נדחתה. המערער הגיש עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים (השופטת ש' גדות), אשר דחה את העתירה, ועל כך הערעור שלפנינו.

5.דיון ראשון בערעור התקיים בזמן שביתת הפרקליטים. המלצנו כי הוועדה ההומניטארית תשקול את עניינו של העותר, לאחר שנטען בפנינו כי העניין לא הגיע אל שולחנה של הוועדה, וכי הבקשה "סוננה" בשלב מקדמי. בעקבות המלצתנו עניינו של העותר הובא בפני הועדה ההומניטארית עצמה. הוועדה קבעה כי לא נמצאת טענה הומניטארית המצדיקה מתן מעמד בישראל. הועדה הדגישה כי למערער אזרחות רוסית, וכי על פי בדיקה שנערכה הוא זכאי לאזרחות ארמנית, שם יש לו משפחה וחברים, בעוד בארץ אין לו קרובי משפחה.

6.באת כוח המערער טענה לפנינו כי המידע לפיו יכול המערער לחזור לארמניה איננו נכון, וחזרה והדגישה (כפי שכבר טענה בפני הוועדה ההומניטארית) כי אשרת השהייה של העותר בלטביה בוטלה, וכי אין לעותר זכויות סוציאליות בשום מקום אחר.

7.בא כוח המשיב ביקש לדחות את הערעור והדגיש כי למערער יהיו זכויות סוציאליות בישראל רק אם יהיה זכאי למעמד כדין.

8.שמענו טענות הצדדים ולא ראינו, כאמור, עילה לכפות על המשיב ליתן לעותר מעמד בישראל. העותר אינו זכאי לאזרחות ועתירותיו בעניין זה נדחו. השנים בהן שהה בארץ כדין אינן רבות, ואין לו זיקה של ממש לישראל. שהותו שלא כדין אינה יכולה להצמיח זכות. העותר זכאי לעבור להתגורר ברוסיה כך שאין הוא נותר תלוי באוויר. לאחר פירוק נישואיו הקצרים, נותר העותר בארץ שלא כדין וממילא לא ניסה לצבור זכויות בכל מקום אחר. אין הצדקה להתערבותנו בשיקול הדעת של המשיב.

9.הערעור נדחה.

ניתן היום, כ"א שבט, תשע"ב (14.2.2012).