אלי טביב נ' רשם העמותות ואח'

פסק-דין

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

השאלה שבמחלוקת הצדדים היא הדרך שבה נהגו ההתאחדות לכדורגל ורשם העמותות באשר למעמדו של המערער כחבר הנהלת ההתאחדות, לאחר שהורשע ב-2014 בעבירות פליליות (פציעה בנסיבות מחמירות, השמדת ראיה ושיבוש מהלכי משפט). מכתב הרשם מיום 20.7.15 "שידר" את הרושם, כי הרשם כבר החליט לגבי פקיעת החברות, וזאת אף שנותר בו פתח בנושא זה; מכתב זה, המזכיר גם את הסמכויות הנתונות להתאחדות בתקנונה, שנוי במחלוקת הצדדים, אך אין חולק כי העמדה המשתמעת מפי הרשם בנושא לגופו הובעה ללא זכות טיעון למערער, ודבר זה מעורר קושי ברור.

לאחר שיג ושיח נכונים הצדדים לכך שההסדר שיובא להלן יבוא חלף חלקו של המכתב מ-20.7.15, הנוגע לעמדת הרשם לפי סעיף 33(א)(4) לחוק העמותות, תש"מ-1980, לגבי כשירות המערער לחברות בהנהלה, וכך בלא שנביע דעה לעת הזאת לגופם של דברים. נציין, כי ברי שככל שתידרש בהמשך החלטת רשם לפי סעיף 33(א)(4), היא תינתן לאחר מתן זכות טיעון.

ההסדר הוא, כי בתוך 14 יום יגיש המערער בקשה לבית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל לעניין כשירותו כאמור, והיא תידון שם. אכן, לפי סעיף 1(א)(9) לתקנון בית הדין בקשה לענין כשירות אדם למלא תפקיד תוגש על-ידי יועץ משפטי או תובע ההתאחדות, אך ההתאחדות מפרשת את סעיף 1(א) (8), המסדיר את סמכות בית הדין "לקבוע אם אדם אשר הורשע בעבירה פלילית כלשהי.......רשאי לכהן......במוסד כלשהו ממוסכות ההתאחדות...", כמאפשרת גם לאדם עצמו, בנידון דידן המערער, לפנות לבית הדין.

בכך הובהרו הדברים. איננו עושים בנסיבות צו להוצאות.

ניתן היום, ט' בטבת התשע"ו (21.12.2015).