שרה נינה ארנון ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון ואח'

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א. עסקינן בהליך שמטרתו לבטל הפקעת מקרקעין מ-1991 בראשון לציון, שלא מומשה כנתינתה (מקורה עיקרו בניין ציבורי ודרך-להגדלת בית ספר), אך מומשה במידה רבה (לא מלאה) במבט רחב למטרות ציבוריות, ובהן חניה ציבורית והקצאה לאלו"ט.

ב. בית המשפט לעניינים מינהליים סבר כי כיון שנעשה שימוש למטרות ציבוריות במכלול, אין מקום לביטול ההפקעה. עוד נאמר על-ידיו כי הגם שבעבר נמסר למערערות שאינן זכאיות לפיצוי בגין ההפקעה, "עמדה שעל פני הדברים היתה מוטעית", מופנות הן להליך אזרחי לעניין פיצויים, תוך הבעת תקוה שלא תועלה מצד המשיבות טענת התישנות (וגם אנו מצטרפים לתקוה זו, וראו להלן).

ג. שמענו את הטענות בערעור, המופנה כנגד אי ביטול ההפקעה, ואת התשובה. באופן בסיסי ישנה "אהדה שיפוטית", נוכח סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו שעניינו זכות הקניין ונוכח יסוד ההגינות, לטענת בעלים בדבר קרקע מופקעת מקום שההפקעה לא מומשה. כך, במיוחד, וכמובן בגדרי מגבלות הדין למיניהן, כאשר הרשות הופכת את הקרקע המופקעת לנדל"ן מניב של בנייני מגורים או משרדים וקופתה מועשרת; העמדה מסויגת יותר, כמובן, כאשר עסקינן בשינוי מטרת ההפקעה בגדרי המטרות הציבוריות, כמו בענייננו.

ד. לאחר עיון ושמיעת הצדדים הצענו למערערות, נוכח האמור, לחזור מערעורן והן נענו, אם גם בלב כבד. על כן אנו מוחקים את הערעור.

ה. עם זאת רואים אנו להוסיף, ראשית, כי עם שצר לנו על שהליך גישור בין הצדדים לעניין הפיצויים לא צלח, וההליך תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי מרכז, חזקה על בית המשפט, בלא שניטע מסמרות, שיתן דעתו למכלול התיק ותולדותיו על העולה מהן. הבינונו שהמשיבות אינן עומדות על התישנות, וכך ראוי נוכח הנסיבות, וכמובן – ושוב, בלא נטיעת מסמרות – יש לנסיבות משקל מסוים בהקשר לפיצויים. שנית, חלק מן הקרקע המופקעת טרם הוקצה, ויש לקוות כי העיריה תפעל בהקדם למימוש. איננו מביעים כל דעה בשאלה אם ככל שהדבר ישתהה תקום למערערות עילה לפנות מחדש לעניין שארית השטח המופקע.

ו. בנתון לאמור נמחק הערעור בלא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג באלול התשע"ד (18.9.2014).