איאד אלזיאדנה נ' מנהל האגף לרישוי מקצועות הרפואה

פסק-דין

1.מונח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט א' רובין, עת"מ 29966-07-17), שדחה עתירה נגד החלטת המשיב שלא להכיר בלימודי הרפואה שלמד העותר, וכתוצאה מכך לא איפשר לו להיבחן בבחינה הממשלתית שנערכת לתלמידים שלמדו רפואה בחו"ל כתנאי לתחילת הסטאז'.

2.מקובלת עלינו פסיקת בית משפט קמא, לפיה לא היה מקום להגיע לתוצאה אחרת מזו שאליה הגיע המשיב, לנוכח החסרים בחומר והסתירות שפורטו בהחלטת המשיב. יצוין כי המשיב הוא גורם מקצועי, שהחוק מקנה לו סמכות רחבה לדון ולהכיר בתעודת הסמכה מחו"ל בתחום הרפואה. המשיב פעל על פי סמכותו. בית המשפט לעניינים מינהליים, בדומה למשיב לפניו, העניק למערער אפשרות להגיש חומר נוסף; ברם, החסר נותר על כנו. לכן, לא מצאנו להתערב בנימוקי ערכאה קמא, שהתבססה על ה"עובדות" שהוצגו לפניו ועל המסקנה שנובעת מהן. בכך לא נפלה כל טעות משפטית, כמו גם באופן בו הפעיל המשיב את שיקול דעתו במסגרת מילוי תפקידו.

בהתאם, ומכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 – הערעור נדחה. אשר להוצאות שנפסקו לחובת המערער בהליך קמא: עקב חוסר בהירות מסוים שנפל בהתנהלות המשיב, שאינו רלוונטי לתוצאת ההליך; עמדתו ההגונה של המשיב שהותיר את העניין לשיקול דעת בית המשפט; ובהינתן שיעור ההוצאות שנפסקו – אנו מתערבים בפסק הדין אך ורק בכך שאנו מבטלים את ההוצאות שהוטלו על המערער בהליך קמא.

לנוכח טענות בא כוח המערער – ועיקר שבהן הכללים של מינהל תקין, ולכך בא הסכים כוח המשיב – אנו מבהירים כי היה והמערער יגיש חומר חדש, על הרשות לשקול את העניין.

3.הערעור נדחה, בכפוף לביטול הוצאות המשפט שהוטלו בהליך קמא. אין צו להוצאות בהליך הערעור.

ניתן היום, כ"א בסיון התשע"ט (24.6.2019).