מדינת ישראל משרד הפנים נ' ימיד ארבולה ואח'

פסק-דין

1.לפנינו ערעור המדינה על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט א' יעקב) בו קיבל בית המשפט את עתירת המשיבים והורה למדינה לאפשר את כניסתו לארץ של המשיב 2 לתקופה מוגבלת ובכפוף לתנאים. המדינה מעלה בערעורה מספר טעמים המצדיקים לשיטתה את קבלת הערעור וביניהם הטעם שפסק הדין ניתן מבלי שניתנה למדינה הזדמנות להגיש כתב תשובה לעתירה.

2.ביום 21.5.2012 שמענו את טענות הצדדים בערעור והסתבר כי בכל הנוגע למשיבים העניין איבד מטעמו המעשי שהרי בינתיים חלפה התקופה המוגבלת עליה הורה בית משפט והמשיב שוהה בארץ מכוח החלטות שיפוטיות אחרות בתיקים אחרים לגביהן לא הוגש ערעור. יחד עם זאת עלה כי גם בתיק זה מתעוררת שאלת אופן הטיפול בשעות השבת או בשעות הלילה המאוחרות בפניות של מי שמבקשים לא להרחיקם מהארץ. על כן בתום הדיון ביקשנו מהמדינה לבחון קביעת נוהל שייאפשר השארה בחדר מסורבים של מי שכניסתם סורבה והם מבקשים לפנות לבית המשפט עד שניתן יהיה לפנות לבית המשפט בשעות העבודה מקובלות. בסופו של דבר המדינה הודיעה כי מטעמים כאלה ואחרים לא ניתן לאמץ נוהל כאמור וביקשה כי הערעור יתקבל ופסק הדין יבוטל מאחר שלא ניתנה לה הזדמנות להגיש כתב תשובה. המשיבים שבו וחזרו על כך שהערעור כבר אינו רלבנטי.

3.אכן, צודקים המשיבים בטענה כי הערעור כבר אינו רלבנטי אך בנסיבות העניין אין מנוס אלא לשוב ולהדגיש כי דרישות הדין אינן מאפשרות קבלת עתירה מבלי שבית משפט הורה על הגשת כתב תשובה, ובלא שניתנה הסכמת המשיבים לעתירה לקיום דיון בה כאילו הוגש כתב תשובה. בעניינו בית המשפט לא הורה על כתב תשובה וגם לא ניתנה הסכמת המדינה לקיום הדיון כאילו הוגש כתב תשובה. על כן, די בכך כדי לקבל את הערעור ו במובן זה יש לראות את פסק הדין של בית המשפט המחוזי כמבוטל (ראו והשוו: עע"ם 8086/10 מדינת ישראל נ' עבד אל-רחמאן, פסקה 5 (טרם פורסם, 11.11.2010); עע"ם 9682/06 עיריית ראשון לציון נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסם, 13.7.2008)). שאלת ההשארה בחדר המסורבים בהיעדר נוהל תיבחן כמובן בכל מקרה לגופו ובמידה ויינתן על ידי בית משפט צו ארעי למניעת הרחקה – תפעל המדינה כחוכמתה כך שעניין זה כולו נותר לעת מצוא.

4.בכך מסתיים הטיפול בתיק. לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד בטבת התשע"ג (6.1.2013).