החברה הכלכלית לפיתוח כפר-סבא ואח' נ' קן התור הנדסה ובנין בע"מ

פסק-דין

השופט נ' סולברג:

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט הבכיר י' פרגו) דן והכריע בתביעה כספית שהגישה המשיבה, חברה המבצעת עבודות בניה, נגד המערערת, בעקבות בית ספר בבניה ירוקה שבנתה המשיבה.

העבודה התחלקה ל-3 שלבים, הם ומועדיהם הוגדרו בחוזה. נוצרו עיכובים, ונטענו טענות הדדיות על מקורם, על האחריות לעיכוב, ולגבי התשלום. בקדם-המשפט, בהמלצת בית המשפט המחוזי, מונה מומחה. כתבי הטענות הועברו אליו, וכך גם כל חומר שמי מהצדדים מצא לנכון להעביר אליו. הצדדים רשאים היו להופיע בפני המומחה, להשמיע את טענותיהם, ולהביא בפניו כל מי שסברו שיוכל לסייע למומחה לצורך מתן חוות דעתו. כ-8 חודשים לאחר מינויו, הגיש המומחה את חוות דעתו. בית המשפט המחוזי סקר את עיקרי חוות הדעת, בהמשך איפשר להגיש שאלות הבהרה, ומסקנתו – החלטית. לדברי בית המשפט המחוזי יש בחוות דעת המומחה התייחסות מפורטת לכל נושאי המחלוקת שהביאו הצדדים לפניו. בתשובותיו בכתב לשאלות שנשלחו אליו ובעדותו בבית המשפט הוסיף המומחה הסברים לקביעותיו ולמסקנותיו בחוות הדעת, ולא שינה מהם דבר. חוות דעתו של המומחה, על קביעותיה ומסקנותיה, נתקבלה על דעתו של בית המשפט המחוזי והוא החליט שיש לאמצה. בהמשך פסק הדין דן בית המשפט המחוזי בפרוטרוט בטענות נגד חוות הדעת, עד אשר דחה את כולן אחת לאחת. המערערת חויבה לבסוף לשלם למשיבה סך של 3,168,983 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

אשר להוצאות: בית המשפט המחוזי קבע שעל המערערת לשאת במלוא סכום אגרת בית המשפט (192,564 ₪); בשכר טרחת עו"ד בסך של 375,000 ₪ (כולל מע"מ); במחצית שכר טרחת המומחה (72,072 ₪ כולל מע"מ); ובשכרו של מומחה מקצועי ששכרה המשיבה לצורך ליווי מקצועי (5,148 ₪ כולל מע"מ).

למקרא פסק הדין, סיכומי טענות המערערת והמשיבה, לאחר עיון בנספחים הרלבנטיים, ובעקבות השלמת הטיעון בעל-פה, המלצנו למערערת לחזור בה מערעורה. הערנו את אשר הערנו בהקשר זה במהלך הדיון בעל-פה, על כך שפסק הדין מושתת על חוות דעת מומחה, על הדיון שעשה בית המשפט המחוזי בכל טענה וטענה נגד חוות הדעת, ועוד.

בהתחשב באלה, ובהלכה הפסוקה לגבי גדרי התערבות בשלב הערעור בפסק דין אשר מבוסס על חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, ומשלא נמצאה עילה להתערבותנו, המלצנו כאמור למערערת שלא לעמוד על ערעורה. ציינו, כי במאזן הכולל יש הצדקה להתערבות מסוימת בסכום ההוצאות שנפסקו (בעיקר ברכיב האגרה), ושבדעתנו לעשות כן. שמענו טענות גם בהקשר זה.

ב"כ הצדדים נועצו בשולחיהם והודיעו על הסכמה להמלצתנו.

החלטנו אפוא, כאמור, בהסכמת המערערת, לדחות את הערעור על פסק הדין.

המשיבה תשיב למערערת סך כולל של 80,000 ₪ להיום מן ההוצאות שנפסקו לזכותה.

אין צו להוצאות בערעור.

ניתן היום, כ' בתמוז התש"פ (12.7.2020).