מוחמד נאיף גרה נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

1.ניתן להבין לליבו של המערער, שעשוי למצוא עצמו קרח מכל הצדדים – ללא קרקע וללא פיצוי עבור חלקה 7. עם זאת, לנוכח פסק דינו של בית משפט זה בעתירה שהגיש המערער בשעתו (בג"ץ 6303/03 גרה נ' מדינת ישראל (15.6.2005)) ולאחר שהוצעו למערער הצעות שונות ואלה נדחו על ידו, אין למערער אלא להלין על עצמו.

בנסיבות אלה ולאור ההיסטוריה של התיק, אנו מאמצים את האמור בפסק דינו של בית המשפט קמא מכוח סמכותנו לפי סעיף 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

2.אשר על כן, הערעור נדחה, אך למען הסר ספק, רשמנו לפנינו כי למערער עומדת הזכות לפיצוי עבור חלקה 17.

3.בשולי הדברים ובגדר המלצה.

מי שמסרב לפשרה נוטל על עצמו סיכון כי לא יקבל את שהוצע לו במסגרת הפשרה (ע"א 7925/09 עזבון המנוח כסאב נ' רשות הפיתוח ומנהל מקרקעי ישראל (17.1.2011)). עם זאת, לנוכח האפשרות כי המערער סבר בשעתו שעל מנת לקבל 72% מחלקה 7 הוא נדרש לרכוש את יתרת החלקה בסכום שנדרש על ידי המשיבות, נמליץ למשיבות לשלם למערער, לפנים משורת הדין, את הפיצוי עבור חלקה 7 על פי הנוהל המיטיב.

4.בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, א' בטבת התשפ"א (16.12.2020).