פחמס תעשיות מתכת ופלסטיק עין החורש נ' לבנה מהנדסים יועצים בע"מ ואח'

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

המערערת הינה מפעל המייצר מיכלים וחביות מתכת. במפעל זה קיימת מאז שנת 1984 מערכת שמן תרמי, המייצרת ומוליכה אנרגית חום הדרושה לתהליך הייצור. המערכת לא עבדה בתפוקה מלאה, ועל כן הוזמן משיב 2, מהנדס שאול לבנה, כדי לטפל בבעיה שגרמה לניצולה החלקי בלבד. המערערת טענה בתביעה שהגיעה לבית המשפט המחוזי, כי התכנון של משיב 2 והתיקונים שחלקם בוצעו בעקבותיו, לא זו בלבד שלא הביאו לתוצאה המקווה, אלא שמצבה של המערכת הוחמר עד כדי קריסתה.

המערערת הוסיפה וטענה כי בעקבות כך נשכרו שירותיו של מהנדס אחר אשר פעל לתיקון המצב, ובעקבות כך תבעה המערערת לחייב את משיבים 1 ו2-, ואת משיבה 3 כמבטחת, לפצותה על נזקיה. המשיבים התגוננו במספר טענות :

א) הנזק נגרם עקב מצבה הלקוי של המערכת, ומבלי שמשיב 2 תרם לכך.

ב) מצבה של המערכת הוחמר בעקבות הפעלתה שלא בהתאם להוראותיו של משיב 2.

ג) המערערת מנעה ממשיב 2 מלהשלים את העבודה, ולכן לא התאפשר לו לתקן את המערכת.

ד) לטענת המשיבים, תוקנה המערכת בסופו של דבר בהתאם לדרך שהתווה משיב 2 אף כי בוצעה על ידי אחר.

בית המשפט דחה את תביעת המערערת. הוא מצא כי לא היה ליקוי בתכנון של משיב 2, למעט עניין אחד - תכנונו של מיכל התפשטות אשר ממדיו היו קטנים מאלה שנדרשו בפועל. אך לטעות זו של משיב 2 לא ראה בית המשפט לייחס משקל, הואיל ועל פי ממצאו החלפת המיכל היא "פעולה קלה ופשוטה שעלותה נמוכה והיא הייתה מונעת כל נזק... בפועל הוחלף המיכל תוך זמן קצר על ידי המהנדס סומך ולפיכך אין יסוד לטענה כאילו גרם המיכל הקטן נזק כלשהו" (עמ' 9 לפסק הדין).

טענה אחרת שהיתה בפיה של המערערת התייחסה למשאבות סחרור שעל פי השקפתה היו צריכות להיות מוחלפות במערכת. דא עקא, לא כך סברה המערערת בעת האירועים עצמם, הואיל ועל פי ממצאו של בית משפט קמא, אף שמשיב 2 המליץ להחליף את המשאבות, כלל עניין זה בתכנון שלו, והבהיר למערערת את חיוניותו, היו אלה דווקא אנשיה של המערערת שהעדיפו להסתפק באותו שלב בביצוע תיקונים במשאבות הקיימות בלבד, ולנוכח ממצא זה אף אנו תהינו על מה מלינה המערערת בסוגיה זו.

לנוכח כל אלה סיכם בית המשפט את ממצאיו באומרו, כי תוכניתו של משיב 2 כללה את העיקר, גם על פי השקפתם של מומחים לדבר. אך לא ניתן לו להשלים את מלאכתו, אף שאותה תכנית אושרה גם על ידי יצרן המערכת. מסקנה זו מקובלת עלינו במלואה, ולתוצאה זו הגענו גם לאחר שהאזנו בקשב רב לטענותיו של עו"ד שגיא, ועיינו בנימוקיו-שבכתב. הדגש הוא על כך שבסיסה של הכרעת בית המשפט המחוזי מצוי כולו במישור העובדתי, ומאחר ונמצא כי משיב 2- לא חטא במעשה רשלני, למעט עניין אחד שהוגדר כזניח וככזה שלא גרם נזק של ממש, ולנוכח העובדה כי לא נמצאו פגם או ליקוי אחר בתכנון שערך משיב 2 על פי הזמנתה של המערערת, ממילא גם נשמט הבסיס מתחת לתביעת המערערת לקבוע כי המשיבים אחראים לנזקיה.

בטרם סיום ראינו צורך להעיר, כי במסגרת ערעור זה לא ראינו צורך לדון ולהכריע בסוגיות נוספות בהן עסק השופט המלומד של בית משפט קמא, וכוונתנו לשאלות אשר נוסחו כך: כיצד בוחנים סבירות של ייעוץ הנדסי, האם מותר למהנדס ליטול סיכון מסוים בתכנון רק משום שקיבל על כך את הסכמת הלקוח, והאם מוטלת אחריות בגין טעות בולטת בתכנית הנדסית שמזמין רגיל (הלקוח) מבחין בה. הדיון בסוגיות אלו, חרף חשיבותן, התייתר לנוכח ממצאיו העובדתיים של בית המשפט בשאלת טיב התכנון של משיב 2 ושלילת קיומה של רשלנות.

אנו מחליטים איפוא לדחות את הערעור. המערערת תשלם למשיבים הוצאות לרבות שכר-טרחת עורך-דין, בסכום כולל של 20,000 ש"ח.

ניתן היום, ה' בכסלו תשס"ב (10.11.01).