יצחק בן חמו נ' ליימן שליסל בע"מ

פסק-דין

1.שני הערעורים המאוחדים שלפנינו נסבים על החלטת בית המשפט המחוזי, למחוק בקשה לאישור תובענה ייצוגית, בשל ליקויים בהתנהלות הדיונית של התובע המייצג ובא כוחו. בית המשפט מצא שלא לחייב בהוצאות את התובע המייצג, לאחר שקבע כי "סגנון כתבי הטענות והבקשות השונות של המשיבה הוא סגנון שלא הולם התנהלות דיונית המצופה מבעל דין".

2.המערער בע"א 2602/21, שהוא התובע המייצג, מלין בערעורו על מחיקת הבקשה לאישור, ואילו המערערת בע"א 4335/21 (להלן: ליימן שליסל) מלינה בערעורה על כך שלא נפסקו הוצאות לזכותה, באשר, לטענתה, לא ניתן למצוא בכתבי טענותיה סגנון או התבטאות בלתי הולמים, ובית משפט קמא לא הפנה בהחלטתו להתבטאות כזו או אחרת שלא הייתה במקומה.

3.השתלשלות העניינים שהביאה למחיקת בקשת האישור, פורטה בהחלטתו של בית משפט קמא, והקורא מופנה לעיין שם.

4.נאמר בקצרה, כי ספק אם המחדלים שיוחסו לתובע המייצג או לבא כוחו (כמו הגשת תצהיר בג"צי במקום תצהיר מפורט), אכן היו כאלה שהצדיקו את מחיקת הבקשה לאישור. ייתכן כי ניתן היה להיעתר לבקשת האישור המתוקנת, אף על פי שהבקשה והתצהיר התומך בבקשה כללו עובדות ומסמכים חדשים, מה עוד שהתובע המייצג טען כי אלה הוסתרו מפניו (ואיננו קובעים כי כך אכן אירע).

ככלל, על בית המשפט לשוות לנגד עיניו גם את אחד מעקרונות הראשה של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות) "להשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך", לצד חתירה לזיהוי ולפישוט הפלוגתאות שבאמת שנויות במחלוקת, ביעילות ותוך עקיפה של התכתשות פרוצדורלית בין הצדדים, שגורמת לתיק לדשדש בפרוזדור.

למרות זאת, לסופו של יום, לא מצאנו להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, מן הטעם שאנו סבורים כי לא היה מקום להגשת הערעור של התובע המייצג, חלף הגשת בקשה חדשה לאישור. בעקבות התקנות החדשות, הגישה למחדלים של בעל דין היא פחות ליברלית. בהינתן שמחיקת תובענה אינה יוצרת מעשה בית-דין אלא מחזירה את התובע אל סוף התור (וכן מחייבת את התובע בתשלום אגרה נוספת), אזי השימוש בכלי של מחיקת תובענה אינו נחשב לדרמטי במידה כזו שיש להפעילו רק במקרים קיצוניים או כאשר "כלו כל הקיצין" (ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבנין ומסחר בע"מ נ' מרדכי, פ"ד מו(3) 793 (1992); רע"א 7620/04 נצר נ' זהבי כימיקלים בע"מ (5.10.2004), הגם ששם נאמרו הדברים לגבי מחיקת כתב הגנה, שהוא סעד דרסטי).

צא ולמד כי החלטתו של בית משפט קמא ניתנה בחודש פברואר 2021, והערעורים דנן נשמעו כעשרה חודשים לאחר מכן. בתקופה זו ניתן היה להגיש זה מכבר את הבקשה המתוקנת לאישור מחדש (ולא נעלם מעינינו נושא האגרה) ולהתקדם בבירור ההליך.

לאור זאת, דין הערעור של התובע המייצג (ע"א 2602/21) להידחות.

5.לנוכח הספק אם היה מקום למחיקת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, ומאחר שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בנושא ההוצאות, נדחה גם הערעור שהוגש על ידי ליימן שליסל (ע"א 4335/21).

6.משנדחו שני הערעורים – לא ייעשה צו להוצאות בערכאה זו.

ניתן היום, ט"ז בטבת התשפ"ב (20.12.2021).