עירית נתניה ואח' נ' עו"ד אלבינצר אבי

פסק-דין

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

1.לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ב' גילאור) לפיו נמצאה המערערת 1 (להלן: העיריה) אחראית לנזקה של המשיבה (להלן: הנפגעת). הערעור הוא ערעורן של העיריה וחברת הביטוח ועניינו בקביעת החבות וגובה הנזק והערעור שכנגד הוא של הנפגעת ועניינו בגובה הנזק בלבד.

2.הנפגעת נפגעה בתאונת עבודה בעת ששימשה כעוזרת גננת בגן ילדים של העיריה. התאונה ארעה כאשר הנפגעת עמדה על כיסא לצורך קישוט הגן ו"נכנסה רגל הכיסא לתוך שבר או בור שהיה במרצפת, הכיסא התעקם, נשבר והתובעת נפלה על הרצפה". כתוצאה מן הנפילה נפגעה הנפגעת בכתפה וברגלה. באי כוח הצדדים הסכימו כי נכותה הרפואית של הנפגעת תועמד על 30% לצמיתות.

3.בית המשפט המחוזי קבע על סמך חומר הראיות שהיה מונח בפניו, כי התאונה ארעה בעת שהנפגעת עסקה בפעולה הקשורה לעבודתה, כי בהעדר סולם מתאים, עמידתה על הכיסא הייתה הכרחית לצורך ביצוע המטלה וכי הפגם במשטח עליו עמד הכיסא הוא אשר גרם לשקיעת הכיסא ובעקבותיה שבירתו ונפילת הנפגעת ממנו. בית משפט קמא קבע, כי העיריה, כמעבידה של הנפגעת, הייתה מחוייבת לספק לה מקום עבודה בטוח ולפיכך הטיל עליה את מלוא האחריות לאירוע התאונה. אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט ובמסקנה המשפטית העולה מהן. בית משפט זה קבע לא אחת, כי על המעביד לספק לעובד משטח עבודה בטוח, ציוד מתאים לביצוע תפקידו והוראות מתאימות בדבר אופן ביצוע העבודה. העיריה לא עמדה באף אחד מאלה ולפיכך, דין הערעור, ככל שהוא נוגע לשאלת האחריות, להידחות.

4.שני הצדדים העלו טענות בדבר גובה הנזק שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי, בראשיו השונים. לעניין הפסד ההשתכרות בעבר ובעתיד ולעניין הפסד הפנסיה. בעוד שהעיריה טוענת כי בסיס ההשתכרות גבוה מדי, טוענת הנפגעת כי הבסיס נמוך מדי. הסכום הבסיסי שנקבע על ידי בית המשפט כשכר הנפגעת עובר לתאונה אינו מגלם טעות, אלא הליכה בדרך חישובית אפשרית שבית המשפט מצא לנכון לבחור בה. אין מקום להתערבותנו בעניין זה. סכומים תחת ראשי נזק שונים נקבעו באופן גלובלי וגם בהם אין מקום להתערב.

עם זאת, דומה, כי יצאה שגגה מלפני בית המשפט בפסיקת הפיצוי בגין הפסד השתכרות מלא בשנה בה ניצלה הנפגעת את ימי המחלה שעמדו לזכותה. בתקופה זו קיבלה הנפגעת משכורת מלאה ממעבידה ואף שניצלה את כל ימי המחלה שעמדו לרשותה ובדרך-כלל אין להנות מכך את המזיק, הרי שבמקרה דנן, פרשה הנפגעת לגימלאות כשלוש וחצי שנים לאחר התאונה ובמהלך תקופה זו, בפועל, לא נזקקה לימי מחלה שאינם קשורים לתאונה. כאן ראוי להעיר, כי הנפגעת הפסידה אמנם את פדיון דמי המחלה ואת ימי החופשה אלא שסכומים אלה ינוכו להלן מהניכוי של מענק הפרישה באופן שהיא תזכה בפיצוי בגובה סכום זה (9,000 ש"ח). לפיכך, צודקת העיריה בטענתה, כי לא היה על בית המשפט לחייב את העיריה בפיצוי על הפסד מלוא השכר באותה שנה. מכאן, שמסכום הפיצויים שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי, יש להפחית סך של 40,800 ש"ח, פיצוי שנפסק לה עבור השנה בה קיבלה שכר מלא ממעבידה.

5.בית המשפט המחוזי קבע, כי יש לנכות מסך הפיצויים את מענק הפרישה שקיבלה הנפגעת בניכוי פדיון ימי מחלה וימי חופשה שהצטברו לטובתה (להלן: יתרת המענק), כשהסכום לניכוי הוא 19,710 ש"ח. עיון בעדותה של עובדת מדור השכר בעירית נתניה מלמד כי הנפגעת קיבלה מענק פרישה בגובה של 32,465 ש"ח. בית המשפט לא הבהיר כיצד הגיע להפחתה שהביאה סכום זה לסכום של 19,710 ש"ח. העיריה טענה, כי הסכום לניכוי הוא 32,465 ש"ח פחות פדיון דמי מחלה בסך 9,000 ש"ח. בא-כוח הנפגעת בסיכומיו לא השיב לטענה זו. לפיכך נראה כי יש לקבלה באופן שיתרת המענק שיש להפחית מסכום הפיצויים הינה 23,465 ש"ח (32,465-9,000) ולא כפי שפסק בית המשפט המחוזי. ההפרש לטובת העיריה הוא 3,755 ש"ח.

6.ערה אני לכך כי הסכומים המצטברים אותם יש להפחית מסכום הפיצויים שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי יכול ואינם מצדיקים התערבות בית משפט זה על פי המדיניות הנקוטה בידיו שלא להתערב בסכום פיצויים שנקבע אם סך כל הפיצויים סביר הוא. אולם, במקום בו נערכו חישובים ונפלה בהם שגגה, ראוי להתערב ולתקנה.

7.אשר על כן, אני מציעה לדחות את ערעור העיריה בשאלת החבות ולקבל חלקית את ערעורה ביחס לגובה הנזק באופן שסכום הפיצויים שנפסק על ידי בית משפט קמא יופחת בסכום כולל של 44,555 ש"ח נכון ליום פסק דינו של בית משפט קמא. שכר הטרחה יפחת בהתאם. הערעור שכנגד יידחה אף הוא.

לאור התוצאות, אין צו להוצאות בערכאה זו.

ש ו פטת

השופט ח' חשין:

אני מסכים.

ש ופט

השופט י' זמיר:

אני מסכים.

ש ופט

הוחלט כאמור בפסק-דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן.

ניתן היום, א' באדר א' (7.2.00).