דני טולדו רו"ח נ' שירלי גל

פסק-דין

השופט א' ריבלין:

המשיבה הפסיקה מיוזמתה את עבודתה בחברה שהמערער משמש נאמן בהסדר פשרה של נושיה. היא עשתה כן בשל שביקשה להתלוות לבעלה שנסע לחו"ל לצורך עבודתו ובשל לימודיו. כלל הוא שאין התפטרות יזומה מזכה את המתפטר בפיצויי פיטורים אלא אם נפל עניינו באחד החריגים דוגמת אלה הקבועים בתקנות פיצויי פיטורין (חישוב בפיצויים, התפטרות שרואים אותה כפיטורין), תשכ"ז-1964.

המשיבה היתה סבורה כי עניינה נופל בגדרה של תקנה 12(ט) לאותן תקנות, שעל פיה ניתן לראות בהתפטרות עובד, המצטרף לבן זוגו, העובר למקום המרוחק לפחות 40 קילומטרים ממקום מגוריו הקודם, כהתפטרות המזכה אותו בפיצויי פיטורין. לשיטתה, משלא נאמר בתקנה כי הכוונה למעבר למקום אחר בישראל – לפי נוסחה דאז של התקנה – היא חלה גם על מעבר לחוץ-לארץ. בית המשפט המחוזי קיבל את טענתה וכנגד פסק דינו מופנה הערעור.

דין הערעור להתקבל. הוראת התקנה 12(ט) לא נתכוונה אלא למי שמשנה מקום מגוריו, בשל הצטרפות לבן זוג העובר למקום אחר בתוך ישראל. כך בא להבהיר התיקון שהוכנס בה בינתיים – בשנת 2001 – וכך ראוי היה לפרשה גם קודם לכן. לפרוש זה שני סימנים: הדרישה כי מקום המגורים החדש יהא מרוחק לפחות 40 ק"מ, מזה הקודם, אינה יאה, ככלל, למעבר לחוץ-לארץ. וחשוב יותר – עניינו של מי שמתפטר ממקום עבודתו בשל מעבר בן זוגו לחו"ל מוסדר בהוראה מיוחדת ונפרדת, בתקנה 12(ו) לאותן תקנות. הזכאות באותו מקרה מותנית בהתקיימות תנאים מיוחדים ומסויימים. עניינה של המשיבה לא נופל בגדר הוראת תקנה 12(ט).

התוצאה אליה הגענו מתיישבת גם עם התכלית העומדת ביסוד הענקת הזכאות.

יש לפיכך לקבל את הערעור. פסק דינו של בית המשפט המחוזי יתבטל ועמו הקביעה כי המשיבה היתה זכאית לפיצויי פיטורין מאת המערער.

המשיבה תישא בהוצאות המערער בסכום כולל של 3,000 ש"ח.

ניתן היום, י"ג בטבת תשס"ג (18.12.2002).