ישעיהו נאה נ' דיור ופיתוח חברה לבניין בע''מ ואח'

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט ישעיה) בת"א 1335/91 מיום 28.2.05, בו נתקבלה תביעת המערער, לאחר גלגולים רבי שנים, בעניין אחד – ניתן צו לרישום צו הבתים המשותפים בקשר לחנות שעליה ניטשת המחלוקת, לשם ציון שטחה שהוא 66 מ"ר; נקבע כי הדבר יעשה תוך 90 יום ממועד פסק הדין, וככל שנדרשת חתימתו של המערער, תינתן זו תוך 7 ימים ממועד הדרישה, שאם לא כן פטורים המשיבים מביצוע התיקון. תביעות אחרות של המערער, שעניינן רישום מחסן בשטח 7.04 מ"ר וכן פיצוי כספי – נדחו. הסעד הכספי נדחה בשל התישנות. אשר למחסן, בית המשפט ציין כי לא היתה התחייבות למחסן מעבר לזה הכלול בשטח החנות. כן נדחתה תביעת פיצויים בגין עגמת נפש.

ב. (1) בכתב הערעור, שהוגש ללא ייצוג משפטי והמוכתר כבקשה המוגשת "בעיקר מסיבה מוסרית טהורה" נטענו טענות שונות נגד המשיבים, כגון בניה בלי רשיון ופגומה, ואמירת אי אמת לטאבו ולבתי המשפט. לפיכך נתבקש כי ישפו את המערער על נזקיו ועל שלושים שנות סבל, כלשונו. חלק מן הטענות הועלו בלשון שמקומה לא יכירנה כלפי בית המשפט המחוזי.

(2) בסיכומים נטענו טענות באשר לליקויי בניה שלא גולו למערער עת רכש את החנות נשוא ההתדיינות, ושגרמו לו הפסדים בדמי השכירות בעבור החנות; נטען כי בית המשפט קמא שגה בקביעת התישנות, כי המשיבים הם מפרי חוק, וכי יש להחליף את החנות שמחזיק המערער, נוכח כל אלה.

(3) המערער הפנה לסיכומים שהגישו באי כוחו בעבר בבית המשפט המחוזי, הנדרשים לאמור לעיל וכן לרישום המוטעה של שטח הנכס בלשכת רישום המקרקעין.

ג. המשיבים טענו כי אין לערעור זיקה לפסק הדין שאותו הוא תוקף. עוד נטען, כי ככל שהמדובר בחנות ובשטחה, לא היתה במסמכים שבין הצדדים התחייבות לגבי מחסן נוסף מעבר לזה שבתוך החנות. נטען גם בעניין ההתישנות, הוכחשו הפסד דמי השכירות וירידת ערך החנות. אשר לרישום שטח החנות, לשיטת המשיבים היו מוכנים לתיקון עוד בפסק דין (שלימים בוטל) ב-1994.

ד. בדיון הצהיר בא כוח המשיבים, כי הוא נכון לתקן את רישום שטח החנות בלשכת מרשם המקרקעין ל-66 מ"ר, וזאת בתוך 90 יום מפסק דין זה ככל שתינתן חתימת המערער כנדרש וכאמור בפסק הדין קמא.

ה. לאחר עיוננו בטענות הצדדים ובחומר שצורף לא ראינו מקום להתערבות בפסק דינו של בית המשפט קמא. עלינו לציין, כי טענותיו של המערער לא היו סדורות, והיתה בהן פגיעה שלא ראינו לה הצדקה בבית המשפט וגם בצד שכנגד ובבא כוחו. המערער תיאר כאמור את גישתו וטרונייתו כמעוגנות בעיקר בטעם מוסרי. איננו בוחני כליות ולב, וניכר – מתוך מאמציו של המערער לאורך השנים הרבות, תוך חילופי ייצוג וגם ייצוג עצמי – כי הנושאים שהעלה מציקים לו. במישור המשפטי לא נמצאה לנו עילה להתערבות בפסק הדין קמא, ועל כן לא נוכל להיעתר לערעור, בכפוף לכך שרשמנו לפנינו את הצהרת המשיבים בהתאם לסעיף ד' לעיל. המערער ישא בשכר טרחת בא כוחם של המשיבים בערעור זה בסך 5,000 ש"ח.

ניתן היום, ז' בכסלו תשס"ו (8.12.05).