יהודית רזניק נ' מגה קמעונאות בע"מ ואח'

פסק-דין

השופט ד' מינץ:

המערערת, עובדת לשעבר של משיבה 1 (להלן: המשיבה), תבעה את המשיבה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו. בפיה היו טענות על אודות פרשנות ההסכמים הקיבוציים החלים אצל המשיבה ובמחלוקת סביב אופן חישוב ותק עבודתה אצל המשיבה והשלכתו על זכאותה לרכיבים סוציאליים שונים. כן טענה לקיומם של הפרשי שכר מינימום המגיעים לה. היא העמידה את תביעתה על סך של 13,493 ש"ח. ביום 10.1.2016 בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעותיה של המערערת תוך חיובה בהוצאות משפט בסך של 1,000 ש"ח.

ביום 18.1.2016 ניתן צו הקפאת הליכים נגד המשיבה. על כן המערערת ביקשה את רשותו של בית המשפט של הקפאת ההליכים להגיש את ערעורה על פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה לבית הדין הארצי לעבודה. משנדחתה בקשה זו, המערערת הגישה שלוש תביעות חוב שונות לנאמנים שמונו למשיבה (להלן: הנאמנים) והעמידה את תביעותיה על סך כולל של למעלה מ-1,300,000 ש"ח. זאת גם בגין הלנת שכר, עוגמת נפש, יתרת ימי חופשה, דמי הבראה, הפרשי פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת ומשכורת 13. הנאמנים דחו את רוב תביעותיה של המערערת והכירו בתביעותיה רק בגין שכר עבודה, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה ודמי הודעה מוקדמת בסך כולל של 13,064 ש"ח, במעמד דין קדימה. עם זאת נקבע כי מתוך סכום זה, שולם למערערת סך של 12,348 ש"ח עוד בחודש דצמבר 2016 כך שחוב המשיבה כלפיה הועמד על סך של 716 ש"ח בלבד.

המערערת לא השלימה עם הכרעת הנאמנים והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על ההכרעה. הערעור נדחה ובית המשפט חייב אותה בהוצאות נוספות בסך של 3,000 ש"ח. על פסק דין זה נסוב הערעור שלפנינו, בו היא מלינה בפירוט רב, הן על פסק הדין והן על הכרעת הנאמנים על כל רכיביהם.

במסגרת הדיון שהתקיים לפנינו, הדגישה המערערת בעיקר את תביעתה בגין אי תשלום שכר מינימום. מנגד, הנאמנים החזיקו אחר החלטתם ואחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, תוך התחשבות במערערת ויתרו הנאמנים על ההוצאות שנפסקו לטובתם הן בבית הדין האזורי לעבודה, הן בבית המשפט המחוזי והן בערכאה זו ככל שהערעור יידחה. הם הדגישו כי הלכה למעשה ערעורה של המערערת הינו בבחינת "גלגול רביעי" של תביעותיה. הראשון בבית הדין האזורי לעבודה; השני, בתביעת החוב; השלישי בבית המשפט המחוזי; הרביעי הערעור הנוכחי. כונס הנכסים הרשמי הצטרף לעמדת הנאמנים.

לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעתם לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

בנוסף על האמור, מצאנו כי יש ממש בטענת הנאמנים כי ערעור המערערת לפנינו הינו בבחינת הליך ב"גלגול רביעי". זאת על יסוד ההלכה המקובלת שבעל תפקיד בעת ההכרעה בתביעת חוב המוגשת בהליך חדלות פירעון ממלא תפקיד מעין שיפוטי (ע"א 7575/12 יפת נ' זלצמן (4.8.2014)). על כן, הפנייה לבית משפט זה לאחר ההכרעה בבית הדין לעבודה, הכרעת הנאמנים והכרעת בית המשפט המחוזי, אכן מעוררת קושי לא מבוטל. קל וחומר כאשר ההלכה היא כי התערבות שיפוטית בהכרעות בעל תפקיד בהליך חדלות פירעון"תופעל במשורה, ותוגבל למצבים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה, תוך הותרת מתחם שיקול דעת רחב לנושא התפקיד לאור היקף סמכויותיו, מומחיותו, וחשיבותם של גורמי היעילות הדיונית הפועלים בעניין זה" (ע"א 8765/07 פז חברת נפט בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני, פסקה 16 (27.12.2010)).

צר לנו על תחושותיה של המערערת, עובדת ששכרה היה בסיסי לאורך השנים, כי נגרם לה אי-צדק, וניתן היה לחוש כי היא מדברת מדם לבה. אולם, בחינת הדברים לגופם "במשקפיים משפטיים" לא העלה שנגרעו זכויותיה. על כן, אין בידינו לסייע לה.

הערעור נדחה כאמור. הערכתנו לנאמנים שוויתרו על ההוצאות שנפסקו להם בהליכים הקודמים ובהליך זה. על כן, ההוצאות שהושתו על המערערת בבית הדין האזורי לעבודה ובבית המשפט המחוזי מבוטלות ואיננו עושים לצו הוצאות בערכאה זו.

ניתן היום, י"ג בכסלו התש"ף (11.12.2019).