חמזה שכיב סלמאן נ' חמזה והאב סעיד ואח'

פסק-דין

1.עניינו של הערעור שבפנינו בתובענה לאכיפת הסכם מכר, שלטענת המערער נכרת בינו לבין המשיב 1 (להלן: המשיב), אחיינו.

הסכם המכר נכרת ביום 21.5.1998 ועל כך אין מחלוקת, אך לטענת המשיב ההסכם בוטל בהסכמה במסמך בכתב שאבד לו עם השנים, ובהמשך מכר חלק מהחלקה למשיב 2.

2.בית משפט קמא, על אף שהיה מודע לכך שהנטל להוכחת טענת הביטול מוטל על המשיב בבחינת הודאה והדחה, מצא לקבל את טענתו. זאת, הן על סמך התרשמותו מהעדויות שהובאו בפניו והן לאור העובדה שהמערער ביקש לקיים צוואה של אביו של המשיב (להלן: המנוח) ולפיה המנוח צווה למערער, כביכול, את המקרקעין מושא הדיון. צו קיום הצוואה בוטל בהסכמה לאחר שככל הנראה נתברר כי הצוואה אינה אותנטית.

מכאן הסיק בית משפט קמא, כי אילו המערער היה אוחז בידו הסכם בר תוקף, ממילא לא היה נדרש לעתור לצו קיום צוואה, שהאותנטיות שלה מוטלת בספק, בלשון המעטה.

3.מסקנותיו של בית משפט קמא מעוגנות כאמור גם בממצאי עובדה ומהימנות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם אלא במקרים חריגים, שהמקרה שבפנינו אינו נמנה עליהם. בית משפט קמא מצא את עדותו של המערער בלתי מהימנה, ואיננו רואים להתערב בקביעה זו.

4.סופו של דבר, שאנו מאמצים את מסקנות בית משפט קמא ודוחים את הערעור.

5.המערער ישא בהוצאות המשיב 1 בסך 5,000 ₪.

ניתן היום, כ"ז בשבט התשע"ח (12.2.2018), בנוכחות הצדדים.