אמתי ויס נ' איתן חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין

השופט ת' אור:

1.המערער, יליד 14.3.62, נפגע בשתי תאונות דרכים. המשיבה חבה בפיצויו על נזקיו בתאונות אלה. בית המשפט המחוזי קבע את סכום הפיצויים לו זכאי המערער בפרטי הנזק השונים. ערעור המערער הוא על שיעור הפיצויים שנפסקו לו.

הנזק הגופני העיקרי שנגרם למערער היא בגין "צליפת שוט", ובגין כך נקבעה לו נכות בשיעור 10%. 5% נכות נוספים נקבעו בגין מימצא בדיסק המותני. הנכות המשוקללת נקבעה בשיעור 14.5%.

2.לתובע היתה נכות קודמת, ללא קשר לתאונות הנדונות, בשיעור 10% לצמיתות. מטעם זה ראה בית המשפט לנכון לקבוע שהנכות של המערער כתוצאה מהתאונה היא בשיעור 13% בלבד. בכך טעה בית המשפט המחוזי. לעניין הנזק הלא ממוני, יש לזקוף את מלוא הנכות הרפואית אשר נגרמה עקב התאונה, ללא הפחתה כלשהי בגין נכות קודמת (ע"א 589/89 רקוביצקי נ' יעקובוב, פ"ד מז(1) 726, 734-733; וראה ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה רביעית, בעמוד 703).

לפיכך, היה מקום לקבוע את שיעור הנזק הלא ממוני בסכום של 22,716 ש"ח (לפי 14.5% נכות) במקום הסכום של 20,366 ש"ח (לפי נכות של 13%) - תוספת של 2,350 ש"ח.

3.טענתו העיקרית של המערער בערעור היא על כך שלא נפסקו לו פיצויים בגין הפסד כושר השתכרות על פי חישוב קונבנציונאלי, כששיעור הנכות משמש מודד להפסד כושר ההשתכרות. על יסוד דבריו של המומחה הרפואי בתחום האורטופדי, יכול היה בית המשפט לצאת מהנחה שהנכות בה לקה המערער אינה גורעת ממשית מכושר השתכרותו כמנהל סניף בנק. בנסיבות אלה, רשאי היה בית המשפט לפסוק הפיצוי בגין הפסד כושר השתכרות בדרך אומדן גלובלי, והסכום בסך 80,000 ש"ח שפסק אינו מצדיק התערבות.

4.בכל יתר טענותיו של המערער לא מצאתי עילה להתערב בקביעות העובדתיות ובמסקנות אליהן הגיע בית המשפט המחוזי.

5.על יסוד האמור לעיל, מתקבל הערעור כאמור בפיסקה 2 לעיל, וכל יתר חלקיו של הערעור נדחים. בהתחשב בכך שעיקר טענותיו של המערער נדחו, ישלם המערער למשיבה הוצאות ערעור זה בסך 5,000 ש"ח.

ש ופט

המשנה לנשיא ש' לוין:

אני מסכים. המשנה לנשיא

השופט י' טירקל:

אני מסכים. ש ופט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.

ניתן היום, כג' בתשרי התשנ"ט (13.10.98).