אריה חברה לביטוח בע"מ נ' יפעת אברהם

פסק-דין

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

המשיבה נפגעה בתאונת דרכים בעת שהיתה בת 25 שנים. בגין נזקי הגוף שנגרמו לה הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

על יסוד חוות-דעת המומחים הרפואיים, קבע בית המשפט קמא למשיבה נכות בשיעור 40% בגין עצירת שתן. הנכות התפקודית הוערכה בשיעור של 50%, זאת לאור "הצורך בצינטור יום יומי במקום סטרילי [ש]ימנע ממנה, מן הסתם, לעבוד בכל מקום עבודה ובכל שעה משעות היום" ו"הקשיים בתפקוד המיני [ש]פוגעים בתפקודה היום יומי, במצב רוחה ואורח חייה". בית המשפט בחן את השתכרותה של המשיבה עובר לתאונה (כמנהלת סניף של חברת תובלה) ולאחריה (תקופת אי-כושר מלא, לאחר מכן עבודה במספר מקומות ולבסוף פתיחת "משפחתון" בביתה). מסקנתו היתה, כי יש לפסוק לה סכום של 22,500 ₪ לתקופה של 7.5 חודשים שבהם היתה נתונה באי-כושר מלא, ולאחר מכן, עד יום פסק-הדין, פיצוי של 50% מבסיס שכר של 3,000 ₪, וממועד זה ועד לגיל 67 שנים, פיצוי של 50% מבסיס שכר של 4,500 ₪. עוד נפסק למשיבה סכום של 100,00 ₪ עבור הוצאות רפואיות, סכום של 15,000 ₪ עבור הוצאות ניידות, וסכום של 100,000 ₪ בגין עזרת הזולת. לבסוף נפסק למשיבה פיצוי בגין כאב וסבל, והסכום הכולל נוכו התשלומים התכופים ששולמו לה וכן תגמולי המל"ל.

על פסק-דין זה מערערת חברת הביטוח. בחנו את טענותיה ולא ראינו לנכון להתערב במסקנותיה של הערכאה המבררת. שאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין התופעה של עצירת השתן, ושאלת גובה הנכות בגין נזק זה, נבדקו על-ידי בית המשפט קמא והוכרעו לאור האמור בחוות-דעת המומחים. בכגון דא אין בית המשפט של ערעור נוהג להתערב ומקרה זה אינו מצדיק סטייה מן הכלל. לגבי הנכות התפקודית – לא ניתן להתעלם מן הקושי היומיומי ומן המגבלות המשמעותיות שהמשיבה סובלת מהם, ואפילו היינו סבורים כי פסיקתו של בית המשפט קמא היא על הצד הגבוה, הרי שלאור מכלול הנתונים והנימוקים שמנה בית המשפט וסבירות התוצאה הכוללת, לא מצאנו כי מסקנתו מצדיקה התערבות. הדברים יפים גם לגבי השגותיה של המערערת באשר להערכת בסיס ההשתכרות ולגבי סכומים אחרים שנפסקו על דרך האומדן.

התוצאה היא שהערעור נדחה. המערערת תישא בשכר-טרחת עורך-הדין של המשיבה בסכום של 25,000 ₪.

ניתן היום, כ"ב בכסלו התשס"ז (13.12.2006).