סמיר נואטחה ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין

1.ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (הרשמת הבכירה ר' ג'באלי), מיום 20.7.2016 בתא"מ 57209-12-14 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים.

2.המשיבה הגישה תביעה בסדר דין מהיר נגד המערערים לתשלום עבור נזק שנגרם לרכב, בגינו פצתה את מבוטחה. המערערים הגישו כתב הגנה והתיק נקבע לקדם משפט ליום 20.7.2016, במהלכו התנהל דיון לא פורמאלי. בית המשפט הציע לצדדים הצעה לסיום ההליך בו ישלמו המערערים למשיבה סכום כסף מסוים. אף ניתנה החלטה בנוגע להמשך ההליך. אז ביקשו המערערים כי בית המשפט יפסול עצמו על יסוד האמירות שאמר במהלך הדיון.

3.בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. נקבע, כי הבקשה הועלתה לאחר שהמערערים חויבו בתשלום הוצאות. בית המשפט ציין כי מדובר בהליך בסדר דין מקוצר בו מונחות לפניו כל טענות בעלי הדין וראיותיהם, וכי הציע את הצעתו לסיום ההליך על סמך המצב העובדתי והמשפטי בתיק. בית המשפט הוסיף כי עמדתו לפיה על המערערים לשלם על הנזק שנגרם לרכב מאחור נסמכת על תקנות התעבורה בדבר החובה לשמור מרחק. בית המשפט הוסיף כי אכן אמר למערער 2 כי הוא נושא באחריות שילוחית וכי זהו המצב המשפטי הקיים. משלא נמצאה כל עילת פסלות, נדחתה הבקשה. מכאן הערעור שלפניי.

4.לטענת המערערים, בית המשפט גילה כי דעתו נעולה נגדם עוד בטרם שמיעת הראיות בתיק. לדברי המערערים, חלק מאמירות בית המשפט לא נרשמו בפרוטוקול, ולדעתם, עובדה זו מהווה, כשלעצמה, ראיה להטיית המשפט לטובת המשיבה ולהסתרת האמת. המערערים מתארים את השתלשלות הדיון מיום 20.7.2016. לטענתם, אמירות בית המשפט, שבמסגרתן הוסיף דברים שלא נכתבו בכתב ההגנה, חרצו את גורל התביעה נגדם באופן המעורר חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. לדעת המערערים, אין מדובר באמירות לגיטימיות בניסיון להביא את הצדדים לפשרה, אלא בכוונה להפעיל לחץ ואיומים נגדם כי יבולע להם אם לא ייסוגו מעמדותיהם "וייכנעו לתכתיביה ולמאוויה של המשיבה, ...". בכך, לטענת המערערים, נגועות אמירות בית המשפט בהפליה. על יסוד האמור מבקשים המערערים לפסול את בית המשפט מלדון בעניינם.

5.דין הערעור להידחות. כידוע, סמכותו הטבועה של בית המשפט היא לנהל את הדיון ולהציע הצעות, לרבות הצעות פשרה לסיום המחלוקת שלפניו, מתוך רצון לחסוך במשאבים של בעלי הדין ובזמנו של בית המשפט (השוו: ע"א 7106/16 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' גרה (19.10.2016)). ניסיון בית המשפט להביא את בעלי הדין לידי הסכמה שתסיים את ההליך, אינו מצביע על גיבוש דעתו הסופית באותו עניין, וכי יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 180-178 (2006)). יתרה מכך, ניהול יעיל של הליכים משפטיים על ידי שופט מביא אותו, ולפעמים מחייב אותו, להביע דעה בזהירות ובמתינות לגבי ההליך התלוי לפניו, לעתים אף בשלב מוקדם של ההליך (השוו: ע"א 8015/14 חכמון נ' הבינלאומי ליסינג בע"מ (28.12.2014)). יש לזכור כי האחריות על ניהול המשפט מוטלת על בית המשפט. בניהול המשפט ממלא בית המשפט את תפקידו ופועל לפי הבנתו ומצפונו מתוך מטרה להגיע לתוצאה צודקת וראויה (השוו: ע"א 6129/16 מרדכי נ' מועלם (15.9.2016)). התרשמותי היא כי כך נהג בית המשפט במקרה דנן.

6.אף אם אקבל את טענות המערערים שלפיהם חלק מאמירות בית המשפט במהלך הדיון מיום 20.7.2016 לא היו מוצלחות – ואיני מכריעה בכך כאמור – הרי שאין הן מקימות עילה לפסילת בית המשפט מלהמשיך לדון בהליך. זאת, שכן בדרך כלל אין לראות בהתבטאות בית המשפט בנסיבות דוגמת אלו שבענייננו, משום חריצת דעה שאינה ניתנת לשינוי ולשכנוע ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו (ע"א 865/16 JUMBO SHOES INC נ' אליהו שלום נעלה בע"מ (15.3.2016)).

כאמור, הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.

ניתן היום, ו' בכסלו התשע"ז (6.12.2016).