מנאר ייעוץ כלכלי והשקעות בע"מ נ' מנאל חמאיסי ואח'

פסק-דין

לאחר ששמענו את טיעוני באי כוח הצדדים בדיון שנערך לפנינו, אנו מחליטים לדחות את הערעור מכוח סמכותנו על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

לא מצאנו כי יש מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואנו סבורים כי ממצאים אלו תומכים במסקנה המשפטית שאליה הגיע בית המשפט קמא.

יתר על כן, לא מצאנו כי נפלה טעות שבחוק בפסק דינו של בית המשפט קמא. בפרט נכונים הדברים בהתייחס לאותו חלק של פסק הדין העוסק בשאלת ההתיישנות (פסקאות 46-29 לפסק הדין), הקובע כי תביעת המערערת "התיישנה כולה, ודינה להידחות ולו מטעם זה".

אכן, בית המשפט המחוזי בחר לבדוק את טיבה של התביעה שהוגשה על ידי התובעת כשהוא מניח, אך לשם הדיון, כי זו לא התיישנה. אף שקביעתנו לעיל יפה אף באשר לחלקו השני של פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לא ניתן להתעלם מכך שבית המשפט קמא הדגיש כי הוא עשה את אשר עשה "למעלה מן הדרוש" (פסקה 46 לפסק הדין).

באשר לטענת המערערת כי אף אם יידחה ערעורה לגופו יש להפחית מסכום שכר טרחת עורכי הדין והוצאות המשפט שנפסקו לחובתה (בסך של 150,000 ₪ בתוספת מע"מ ובסך של 15,000 ₪, בהתאמה), אכן בית המשפט קמא פסק במקרה זה שכר טרחה והוצאות על הצד הגבוה. ואולם, לא ראינו להתערב בקביעה זו, שכן אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בכגון דא אלא במקרים חריגים, שמקרה זה – בהתחשב בתמונה שעלתה מהחומר שלפנינו – אינו נמנה עליהם.

אשר על כן, הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבים הוצאות משפט בסכום כולל של 20,000 ₪.

ניתן היום, י"א בכסלו התשע"ה (3.12.2014).