פנחס נחמיאס ואח' נ' המפדה האזרחי ואח'

פסק-דין

1.הערעור שבפנינו הוא חלק ממסכת ארוכה של הליכים שהתנהלו בין הצדדים. בתמצית שבתמצית, המערערים טוענים כי מכלל ההליכים הקודמים עולה כי מתוך השטח שרכשו המשיבות הוחרג שטח כולל של 120 מ"ר, הכולל הן חלק ממבנה המגורים שלהם ששטחו כ-120 מ"ר, והן מבנה עזר נוסף בשטח של כ-40 מ"ר (להלן: מבנה העזר).

ואילו המשיבות טוענות, כי בהליכים הקודמים נדחו טענות אלה של המערערים, וכי הנכס שהוחרג הוא מבנה המגורים ששטחו כ-120 מ"ר - כאשר שטח של 76 מ"ר ממבנה המגורים נופל בתוך השטח שרכשו המשיבות - וחלק זה של מבנה המגורים הוא שהוחרג מהרכישה.

2.התביעה ההצהרתית של המערערים בנושא זה נדחתה על הסף מחמת מעשה בי-דין, ועל כך נסב הערעור שבפנינו.

במסגרת הערעור נטען על ידי המערערים כי לא רק שאין מעשה בי-דין החוסם את תביעתם, אלא שדווקא ההליכים הקודמים תומכים בטענתם.

3.דין הערעור להידחות.

נאמר בקצרה כי אנו נכונים להניח לזכות המערערים, שבהליכים הקודמים הרבים שהתנהלו בין הצדדים ייתכן ששאלת מבנה העזר לא התחדדה (מבנה העזר תואר בפסק דינו של בית משפט השלום בת"א 5997/06 כמבנה בשטח של כ-20 מ"ר). אך גם בהנחה זו, שאינה נקייה מספקות, הרי שלאור מכלול ההליכים שהתנהלו בין הצדדים, קיים מעשה בית דין החוסם את המערערים מלהעלות שוב ושוב את טענתם לגבי החרגת מבנה העזר מהשטח שנרכש על ידי המשיבות.

מעשה בית דין בנקודה זו קיים ולו לאור הפסיקתא שנחתמה ביום 19.2.2013 בת"א 5997/06 - לאחר שפסק הדין עצמו "היטלטל" לערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א (מרכז) 13421-06-11) ואף הגיע לפתחו של בית המשפט העליון (רע"א 8132/07) – ולאור הדחייה של בקשת רשות הערעור על הפסיקתא, שם נאמר: "עפ"י פסק הדין השטח הנותר בידי המבקש הינו המבנה בן 120 המ"ר הא ותו לא, וממילא מחוייב הוא להתפנות מכל יתר השטח" (רע"א (מרכז) 35481-03-13 מיום 7.6.2013).

4.אשר על כן, אנו דוחים את הערעור.

בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז בחשון התשע"ח (16.11.2017).